המצווה הרביעית
האזהרה שהזהרנו מלעשות צורת האדם מן המתכות, האבנים, העצים ודומיהם, אף על פי שלא נעשו כדי לעבדם, וזאת כדי להרחיק מלעשות הצורות בכלל, כדי שלא יחשבו עליהם מה שחושבים ההמונים, כלומר עובדי עבודה זרה, שחושבים שיש לצורות השפעה.
והוא אמרו יתעלה: "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם" (שמות כ, כ).
ולשון המכילתא בעניין לאו זה על דרך הפירוש:"אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם" - שלא תאמר: הריני עושה לנוי כדרך שאחרים עושים במדינות, תלמוד לומר: לא תעשו לכם; והעובר על לאו זה - חייב מלקות.
וכבר נתבארו דיני מצווה זו ואיזו צורה מותר לפתח ואיזו אסור ואיך יהא אופן הפתוח, וזולת זה, בפרק ג' מעבודה זרה.
ונתבאר בסנהדרין שלאו זה, כלומר: זה שנאמר "לא תעשון אתי אלהי כסף" כולל גם ענינים אחרים חוץ מעניין מצוות אלו; אבל פשטיה דקרא מדבר במה שהזכרנו, כמו שנתבאר במכלתא.