המצווה הכ"ז
האזהרה שהזהרנו על נבואת שקר.
והוא שיתנבא בשם ה', אלא שיאמר מה שלא אמרו ה', או מה שאמרו יתעלה לזולתו ומיחס זאת לעצמו ויאמר שה' אמר לו דברים אלו, והוא לא אמרם לו.
ולשון הלאו בעניין זה הוא אמרו: "אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתי לדבר" (דברים יח, כ).
וגם העובר על לאו זה חייב חנק.
וכשמנו את הנחנקיים אמרו: "ונביא השקר".
ושם אמרו: שלשה מיתתם בידי אדם:
""אשר יזיד לדבר דבר בשמי" - זה המתנבא מה שלא שמע;
"את אשר לא צויתיו לדבר" הא לחברו ציוויתי - זה המתנבא מה שלא נאמר לו.
"ואשר ידבר בשם אלהים אחרים" - זה המתנבא בשם עבודה זרה".
ובכולן נאמר: "ומת הנביא ההוא".
וכל מיתה האמורה בתורה סתם, הרי היא חנק.
וכבר נתבארו דיני נביא שקר זה בפרק י"א מסנהדרין.