המצווה הנ"ב
האזהרה שהזהרנו מלהתחתן בכופרים.
והוא אמרו יתעלה: "ולא תתחתן בם" (דברים ז, ג).
וביאר ההתחתנות מה היא?
ואמר: "בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך" (שם).
ובפירוש אמרו במסכת עבודה זרה:"דרך חתנות אסרה תורה".
העובר על לאו זה יש בעונשו חילוק. והוא:
שביאת הגויה, אם בא עליה בפרהסיא, הרי ההורגו בשעה שהוא עושה את העברה, כבר קיים את עונשו, כמו שעשה פנחס בזמרי.
אמרו, "הבועל ארמית, קנאין פוגעין בו".
ודוקא בתנאים שאמרו.
והם:
שיבעול בפרהסיא.
ובשעת מעשה.
וכמעשה שהיה.
אבל אם לא ידעו עליו, או שפרש ולא פגעו בו קנאים, הרי הוא מחייב כרת.
אבל לא נתבאר בו כרת זה בלשון התורה.
אמרו, "לא פגעו בו קנאים מהו?"
ונתבאר שהוא בכרת.
שנאמר, "כי חילל יהודה קודש ה' אשר אהב וגו' יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה" (מלאכי ב, יא-יב).
אמרו, מכלל דבכרת.
כשמתברר אם כן, שאדם בעל גויה בעדים והתראה, לוקה מדאורייתא. ודע זאת.
וכבר נתבארו דיני כל הדברים האלה בעבודה זרה ובסנהדרין.