המצווה הנ"ו
האזהרה שהזהרנו שלא לקרוא שלום לעמון ומואב לעולם.
והוא שה' ציוונו, שבצורנו על הערים, נשלח לאנשיהן לפני המלחמה שיכנעו ונבקש מהם שישלימו אתנו;
אם ימסרו לנו את העיר, אסור לנו להלחם בם ולהרגם, כמו שביארנו במצווה ק"ץ ממצוות עשה.
חוץ מעמון ומואב שאין נוהגים עמהם מנהג זה; אלא הזהירנו ה' מלהקדים להם שלום ומלבקש שיכנעו, והוא אמרו יתעלה: "לא תדרש שלמם וטבתם" (דברים כג, ז).
ולשון ספרי:"מכלל שנאמר: כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום (דברים כ, י) יכול אף כאן? תלמוד לומר: "לא תדרש שלמם וטבתם".
מכלל שנאמר: "בטוב לו" (דברים כג, יז) יכול אף כאן, תלמוד לומר: "וטבתם, כל ימיך (עד עולם) [לעולם]" (דברים כג, ז).