המצווה הקצ"ד
האזהרה שהזהרנו מלשתות יין נסך.
וזה לא נאמר בו פסוק ברור בפירוש, אבל נאמר בעבודה זרה: "אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם" (דברים לב, לח). מה זבח אסור אף יין אסור. ואתה יודע שהוא איסור בהנאה ולוקין עליו, כמו שמפורסם בכל התלמוד.
והראיה על היות יין נסך מאיסורי דאוריתא ושהוא נמנה מכלל מצוות לא תעשה, אמרם בגמרא עבודה זרה: "ר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרויהו: כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן - בנותן טעם, חוץ מטבל ויין נסך דבמינן - במה שהוא, ושלא במינן - בנותן טעם". הרי זו ראיה ברורה שיין נסך מאיסורין של תורה.
וגם בספרי כשהזכירו אופן התדרדרות ישראל בשטים לזנות אל בנות מואב, אמרו: "והוא נכנס והצרצור מלא יין אצלה מיין העמונים - ועדין לא נאסר יין של גוים לישראל - אמרה לו: רצונך שתשתה וגו'". וממה שאמר "ועדין לא נאסר" משמע בלי ספק שאחר כך נאסר.
אבל אמרם בכלל שמונה עשר דבר שגזרו שמכללם יינם, וכן גם אמרם: "שאני יין נסך דאחמרו ביה רבנן" - הרי כוונתם בזה סתם יינם, לא יין נסך עצמו; אבל יין נסך עצמו הוא אסור מן התורה; והרי ידעת אמרם: "שלשה יינות הם".
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרקיים האחרונים דעבודה זרה.