המצווה הקצ"ח
האזהרה שהזהרנו מלאכול דברים שיש בהם תערובת חמץ, אף על פי שאינם לחם, כגון הכותח וכל מיני הלפתן ודומיהם, והוא אמרו: "כל מחמצת לא תאכלו" (שם, כ). ולשון המכילתא: "כל מחמצת לא תאכלו - לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחמץ האדומי. יכול יהו חייבין עליהן? תלמוד לומר: "חמץ" - מה חמץ מיוחד שהוא מין גמור, יצאו אלו שאינן מין גמור. למה באו? לעבור עליהן בלא תעשה". וכבר נתבאר בפסחים שאף על פי שהם אסורים ומוזהרים על אכילתם - אין האוכלם חייב מלקות אלא אם יש בהם כזית חמץ בכדי אכילת פרס; אבל אם יש בהם ערוב חמץ פחות משעור זה - אין חייבים על אכילתם מלקות.