המצווה הר"ו
האזהרה שהזהר הנזיר מלאכל קלפי הענבים.
והוא אמרו: "ועד זג לא יאכל" (במדבר ו, ד).
ואם אכל מהם כזית - לוקה.
והראיה שחמישה אלו, כלומר: יין וענבים וצמוקיים וחרצן וזג, כל אחד מהם מצווה בפני עצמה היא - שהוא לוקה על כל אחד ואחד מהם מלקות אחת.
ולשון המשנה: "חייב על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן ועל הזגין בפני עצמן ועל החרצנים בפני עצמן".
ובפירוש אמרו בגמרא נזירות: "אכל ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגין וסחט אשכול של ענבים ושתה - לוקה חמש".
וכאשר חשבו שם לקבע שתנא זה תנא ושייר, ושהוא חייב מחמת שהוא נזיר יותר מחמש מלקיות אמרו: והא שיר לאו דלא יחל? ולא אמרו: והא "שייר חומץ?"?
לפי שאינו חייב על היין ועל החומץ שתים, כי החומץ לא נאסר אלא מחמת עיקרו שהוא היין, כמו שביארנו.
וכאילו אמר שעיקר איסורו לא נסתלק ממנו בקלקולו.
וממה שאתה צריך לדעת, שאיסורי נזיר אלו מצטרפין כולן לכזית, ולוקה על כזית מכולן.