המצווה הרס"ד
האזהרה שהזהרנו גם כן מלהעביד יפת תואר אחר בעילתה.
כוונתי באמרי "להעבידה": שלא יעשנה שפחה ויניחנה אצלו כשאר השפחות העובדות דרך שפחות.
והוא אמרו יתעלה: "לא תתעמר בה תחת אשר עניתה" (דברים כא, יד).
ולשון ספרי: "לא תתעמר בה - שלא תשתמש בה".
הנה נתבאר לך ששני לאווין אלו מזהירים על שני ענינים נפרדים, והם: - שהזהר מלמכרה לזולתו - וגם מלהשאירה אצלו דרך שפחות, אלא כמו שציווה יתעלה: "ושלחתה לנפשה".
וכך פירשו במה שנאמר: בגונב נפש "והתעמר בו ומכרו" (דברים כד, ז), אמרו: משיכניסו לרשותו וישתמש בו.
וכבר נתבארו דיני יפת תאר בתחילת קידושין.