המצווה המשלימה ר"צ
האזהרה שהזהרנו מלהוציא לפועל את העונשים על פי אומד חזק ואפילו קרוב לודאי.
כגון שהיה אדם רודף אחר שונאו להרגו, ונמלט ממנו לבית, ונכנס אותו הרודף אחריו, ונכנסנו אנחנו אחריהם, ומצאנו את הנרדף הרוג מפרפר, ושונאו הרודפו עומד עליו כשהסכין בידו ושניהם מגאלים בדם - הרי אין הסנהדרין הורגים רודף זה, על דרך קיום העונש, כיון שאין שם ברור בעדים שראו את הרציחה.
ובאה האזהרה בתורת האמת מלהרוג את זה. והוא אמרו יתעלה: "ונקי וצדיק אל תהרג וגו'" (שמות כג, ז).
ובמכילתא אמרו: "ראוהו רודף אחר חברו להרגו והתרו בו ואמרו לו: ישראל הוא, בן ברית הוא, אם הרגת אותו תהרג, והעלימו עיניהם, ומצאוהו הרוג ומפרפר, והסיף מנטף דם מיד ההורג, שומע אני יהא חייב? - תלמוד לומר: ונקי וצדיק אל תהרג".
ואל יקשה בעיניך דבר זה, ואל תחשוב שזה דין עוול - לפי שהדברים האפשריים, יש מהם שאפשרותם קרובה מאד, ומהם שאפשרותם רחוקה מאד, ומהם בינוניים בין אלו, וה"אפשר" רחב מאד.
ואילו הרשתה תורה לקיים עונשים באפשר הקרוב מאד, אשר כמעט קרוב למחייב המציאות, כדוגמת מה שהזכרנו - כי אז היו מקיימים את העונשים במה שהוא יותר רחוק מזה, ובמה שהוא עוד יותר רחוק, עד שיקיימו את העונשים, וימיתו בני אדם בעוול, באומדן קל, לפי דמיון השופט.
לפיכך סתם יתעלה את הפתח הזה, וציווה שלא יקיים שום עונש, אלא עד שיהיו שם עדים המעידים שברור להם אותו המעשה, ברור שאין בו שום ספק.
ואי אפשר להסבירו אחרת בשום אופן.
ואם לא נקיים את העונשים באומד החזק מאד - הרי לא יוכל לקרות יותר משנפטר את החוטא; אבל אם נקיים את העונשים באומד ובדימוי אפשר שביום מן הימים נהרוג נקי.
ויותר טוב ויותר רצוי לפטור אלף חוטאים, מלהרג נקי אחד ביום מן הימים.
וכן אם העידו עליו שני עדים בשתי עברות שחייב על כל אחת מהן מיתה, וכל אחד מהם לבדו ראהו עובר על האחת ולא ראהו עובר על האחרת - הרי זה אינו נסקל.
אמרו: "היה עד אחד מעידו עובד לחמה ואחד עובד ללבנה, שומע אני יצטרפו? - תלמוד לומר: "ונקי וצדיק אל תהרג"".