המצווה השי"ח
האזהרה שהוזהר כל אדם ממנו מלקלל את הוריו.
העונש מפורש בתורה, והוא אמרו: "ומקלל אביו ואמו מות יומת" (שמות כא, יז).
והוא מכלל הנסקלין.
ואפילו קילל אחד מהם בשם לאחר מותו במזיד - נסקל.
אבל האזהרה לא נתבארה בכתוב בפירוש, שלא אמר: לא תקלל אביך.
אלא כבר קודם שבאה האזהרה מלקלל כל אדם מישראל - וזה כולל את האב וזולתו.
ובמכילתא אמרו:"'מקלל אביו ואמו מות יומת', עונש שמענו, אזהרה מנין?
ת"ל: 'אלהים לא תקלל'.
אם דיין הוא אביך - הרי הוא בכלל אלהים; ואם נשיא הוא- הרי הוא בכלל נשיא; ואם בור הוא 'לא תקלל חרש'.
הרי אתה דן בנין אב משלשתן וגו' עד הצד השווה שבהם שהם 'בעמך' ואתה מזהר על קללתם, אף אביך שבעמך אתה מוזהר על קללתו".
ובספרא:"'כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו' וגו' (ויקרא כ, ט)
עונש שמענו, אזהרה לא שמענו!
ת"ל: 'אלהים אל תקלל'". שווה ללשון המכילתא.
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפ"ז מסנהדרין.