המצווה השל"ג
האזהרה שהזהרנו מלבוא על בת אשת האב אם היא אחותו.
והוא אמרו יתעלה: "בת-אשת אביך מולדת אביך אחותך היא לא תגלה ערוותה" (ויקרא יח, יא).
לאו זה בא לעשות בת אשת האב ערוה בפני עצמה.
והראיה שבת אשת האב ערוה בפני עצמה היא - שהבא על אחותו בת נשואת אביו חייב שתים: משום אחותו ומשום בת אשת אביו, כמו הבא על אמו שהוא חייב שתים: משום אמו ומשום אשת אביו, כמו שביארנו.
וזה לשונם: אמרו בפ"ב מיבמות: "תנו רבנן: הבא על אחותו והיא בת אשת אביו - חייב משום אחותו וחייב משום בת אשת אביו.
ר' יוסי בר' יהודה אומר: אינו חייב אלא משום אחותו בלבד.
מאי טעמיהו דרבנן?
אמרי: מכדי, כתיב 'ערות אחותך בת אביך' וגו' - 'ערות בת אשת אביך מולדת אביך' למה לי?
שמע מינה לחייבו משום אחותו, ומשום בת אשת אביו".
והעובר על לאו זה, כלומר: אחותו בת נשואת אביו - בכרת, בלבד אם היה מזיד; ובשוגג מקריב חטאת קבועה.