המצווה השס"ה
האזהרה שהוזהר המלך מלהרבות ממון מיוחד לעצמו.
והוא אמרו יתעלה: "וכסף וזהב לא ירבה לו מאד" (שם).
והגבול לכך הוא, שלא יהיה לו למעלה מכדי להוציא הוצאות על חייליו ועבדיו המיוחדים לו. אבל לקבץ ממון שיהא לצרכי כל ישראל - הרי זה מותר.
וכבר באר ה' יתעלה בכתוב טעם מצוות אלו, כלומר: "לא ירבה לו סוסים, ולא ירבה לו נשים, וכסף וזהב לא ירבה לו מאד".
ולפי שנודע טעמן הגיעו בהן לידי ביטול, כמפורסם מעניין שלמה ע"ה, על אף גודל מעלתו במדע ובחכמה ושהוא ידידיה אמרו: שיש בזה הערה לבני אדם, שאילו ידעו טעמי כל המצוות היו מוצאים להם דרך לביטולן - שהרי אפילו זה השלם הגדול טעה בזה וחשב שלא יהא מעשה זה סיבה לעברה בשום פנים.
כל שכן ההמון בדעתם החלושה, שהיו באים לידי זלזול בהן ויאמרו: לא אסר דבר זה ולא ציווה על דבר זה אלא בגלל כך וכך - אנו נזהר בדבר שבגללו נתנה מצווה זו ולא נקפיד על המצווה עצמה. וכך היו, באים לידי הפסד הדת. לפיכך הסתיר ה' יתעלה טעמיהן.
אבל אין מהן גם אחת שאין לה טעם וסיבה, אלא שרוב אותם הסיבות והטעמים לא ישיגום דעות ההמון ולא יבינום. וכולם הם כמו שהעיד הנביא: "פקודי ה' ישרים משמחי לב" (תהילים יט, ט). ומאת ה' אשאל עזר לקיים כל מה שציווה בו מהן ולהתרחק מכל מה שהזהיר ממנו. וזהו מה שרצינו לכלול במאמר זה.