/rambam_sefer_hamitzvos/002/324

/rambam_sefer_hamitzvos/001/160

/rambam_sefer_hamitzvos/002/323

/rambam_sefer_hamitzvos/001/159

המצווה הקנ"ט

הציווי שנצטווינו לשבות ביום הראשון של פסח.

והוא אמרו יתעלה: "[ו]ביום הראשון מקרא קדש" (שם שם, טז).

ודע הקדמה זו, והיא:שכל מה שאמר בו ה' 'מקרא קדש' בא בפרושו: 'קדשהו'. ועניין 'קדשהו' - שלא תעשה בו מלאכה אלא מה שמיוחד לאכילה, כמו שבאר הכתוב.

וכבר הזכרנו מקודם את דבריהם:"האי שבתון - עשה הוא", כלומר: כל- יום שאומר בו ה' "שבתון" הוא, כאילו אמר 'שבות' או 'תשבות' - כל-אלו ציוויים בשביתה. ו"שבתת ה'" (ויקרא כג, לח) קרא לימי המועדים כולם, כלומר: לימים טובים.

ובמקומות הרבה בתלמוד אמרו:"יום טוב עשה ולא תעשה", כלומר: השביתה בכל יום-טוב - מצוות עשה היא: ועשית המלאכה האסורה בו - היא מצוות לא תעשה. לפיכך כל העושה בו מלאכה אסור, עבר על עשה ולא תעשה.

וכבר נתבארנו מצווה זו, כלומר - השביתה, במסכת יום טוב.

המצווה הק"ס

הציווי שנצטווינו בשביתה ביום השביעי של חג הפסח, והוא אמרו: "וביום השביעי מקרא-קדש" (שמות יב,טז).

המצווה השכ"ג

האזהרה שהזהרנו מלעשות מלאכה ביום ראשון של חג הפסח, והוא אמרו: "כל מלאכה לא-יעשה בהם" (שמות יב, טז).

המצווה השכ"ד

האזהרה שהזהרנו מלעשות מלאכה בשביעי של הפסח, והוא אמרו: "כל מלאכה לא יעשה בהם" (שם) כלומר: בראשון ובשביעי.