ב"ה, כ"ד אד"ר, תשי"א ברוקלין.
הרה"ג והרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מוה"ר
משה שי'[1] וכל הנלוים עליו יחיו
שלום וברכה!
בנועם קראתי במכתבו ע"ד התועדותם במסיבת מרעים אנ"ש לחזק התקשרותם זה עם זה והתקשרותם באילנא דחייא, הוא אור תורת החסידות ומדות חסידות, תורת דברי אלקים חיים אשר הנחילונו אבותינו ונשיאינו האדמורי"ם הקדושים, מן הבעש"ט, הרב המגיד, רבנו הזקן וכו' עד כ"ק מו"ח אדמו"ר, זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ועל כל ישראל.
אמרז"ל במדרש אבכיר, הובא בילקוט ר"פ דשבת זה עה"פ ויקהל משה: אמר הקב"ה (למשה) עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם כו' כדי שילמדו ממך לדורות הבאים להקהיל קהלות כו' ללמד ולהורות לבני ישראל כו' כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני.
מכאן למדנו שאם ה"משה" דקהלה או קבוץ בישראל מקהיל מבני קהלתו ושם לומדים אודות הדרך אשר ילכו בה, הרי זה קילוס של שמו הגדול יתברך ויתעלה, וכידוע אשר כל ענין השם בכלל הרי אינו נצרך אלא כשיש זולת, וכן הוא כביכול גם למעלה שעצמותו ומהותו ית' לא אתרמיז לא בשום אות ולא בשום קוץ, ושמותיו ית' הם בשייכות לבריאת העולמות, וכמרז"ל (מנחות כט, ב) ביו"ד (של שם המפורש - הוי' -) נברא עוה"ב כו' מוסיף עליהם שמו הגדול שהוא על שם היכולת לברוא עולמות, אבל עוד קודם שנבראו, וכמרז"ל (פרדר"א פ"ג) עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו הגדול בלבד, וגם לקדושה אלקיית כזו, יכולים להגיע לשבח ולקלס על ידי שמדברים בקהלה והתועדות בדברי חסידות המורים ומוכיחים מהו אסור ומהו מותר ואיזוהי הדרך והמסילה העולה בית א-ל.
מטובו לפרוש שלום כל אלו שהתועדו, כל אחד ואחד בפרט, ולמסור להם ברכה להצלחה בעניניהם, לפרנסה גשמיית ורוחניית כל אחד ואחד באופן המתאים לפני[ה]ם בגשמיות וברוחניות.
בברכת טוב גשמי ורוחני.