ב"ה, ג' אלול, תשי"א ברוקלין.
שלום וברכה!
קבלתי מכתבו מי"ז מנ"א... וכו'.
בטח נודע לו אשר תיכף אחר חג הגאולה כתבו לי באריכות גדולה עד"ז בביטוים דוקרים כו' וכו' ובמילא איני מבין מה שבא להוסיף במכתבו זה וידוע מרז"ל אשר לשון הרע שייך לשלשה היינו להמדבר, ולמי שמדברים עליו ואפילו להשומע. וידוע ג"כ בפוסקים יד הלכ' דעות פ"ז ה"ב ובכ"מ אשר מוציא שם רע זהו דוקא אם שקר הדבר לגמרי משא"כ לה"ר - ממילא אפי' אם נניח שצדקו כל הדברים שבמכתבו ואין בהם אף קורטוב של גוזמא ואפי' לא של נגיעה קלה בכבוד הכותב הנה אחרי כ"ז תמיהני, מהו מטרת הכתיבה ובשלמא אני אין לי ברירה כי מוכרח אנכי לקרוא את המכתבים המתקבלים, כן גם הרה"ח... גם לו לא היתה הברירה בכתיבת המכ' בזה. אבל כת"ר כיון שבעל בחירה חפשית הוא וכידוע בלקו"ת פ' אמור (ל"ח ע"ב) ומבואר ג"כ בקונטרס כ"ק מו"ח אדמו"ר הנדפס לח"י אלול הבע"ל, שאיש הישראלי מצד זה שהוא קשור בעצמות ומהות א"ס ב"ה הרי הוא בעל בחירה חפשית. ובמילא אתפלא על כת"ר כי לו הלא ניתנה הברירה אם לכתוב או למנוע מזה ובחר דוקא בכתיבה ובאריכות - מבלי שאראה בזה כל תועלת לבד ההיזק הנ"ל של לה"ר ובטח כוונתו בכתבו הוא, לאחר שכבר כתבו אחרים קודם לו כל הפרטים.
ובאריכות הזמן, אולי ישמח את לבי ג"כ בהודעה משגשוגם של התלמידים ביר"ש בלימוד תורת הנגלה ותורת הדא"ח. ויה"ר באשר קרב קץ גלותנו שבא כמרז"ל (יומא ט' ע"ב) ע"י העון דשנאת חנם, הנה תמורת זה יתן השי"ת בלב כאו"א מאתנו הענין דאהבת חנם, היינו שלפי דעתו דעת נה"ב שלו הרי זה אהבת חנם, כיון שאין מחויב לרעהו כלל וגם מפני הציווי של ואהבת לרעך כמוך שזהו כלל גדול בתורה כו' אינו מוצא מקום לחיוב על המדובר כי אינו חפץ להכירו לרעהו ואדרבה רואה בו כל וכו' ובכ"ז אוהבו, ובאותה המדה לכה"פ שהיתה השנאה שגרמה להחורבן. ובימי הרחמים והרצון האלו יזכנו השי"ת לעבדו כולנו שכם אחד וכמ"ש ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך, ועיין תניא פל"ב בס' דרך מצותיך מצות אהבת ישראל. והעיקר בקונטרס החלצו.
בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה ושנת שלום [ו]שלוה.