ב"ה, י"ב אלול, תשי"א ברוקלין.
הרה"ג והרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ וכו' מהו"ר אשר שי'
שלום וברכה!
במענה על הודעתו אשר ביום ח' אלול נמלאו שלש שנים להילד מרדכי זאב בן ריזל בנו של בנ"ח מו"ה חיים שניאור זלמן שי', הנני בזה להביע ברכתי שיגדלוהו הוריו לתורה לחופה ולמעשים טובים מתוך הרחבה.
וזה לשון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מה שכתב בענין התספורת לשלש שנים:
"... ובדבר גזיזת השערות - אפשערענעס - הוא דבר גדול במנהג ישראל, ועיקרו הוא בהחינוך דהשארת פיאות הראש, ומיום הגזיזה והנחת הפיאות של הראש נהגו להדר להרגיל את התינוק בענין נשיאת ט"ק וברכות השחר וברכת המזון וק"ש שעל המטה, והשי"ת יהי' בעזרם שיגדלוהו לתורה לחופה ומעש"ט מתוך פרנסה בהרחבה ובמנוחת הדעת בגשמיות וברוחניות".
החותם בברכת כוח"ט לשנה טובה ומתוקה,
מ. שניאורסאהן
נ"ב: במה שהעיר במכ' שנסתפק אם יוצאים במדינתו במצות ד' מינים, כיון שהמלכות גזרה שכל פרי הבא לאוסטראליא בלי תעודת בריאות, מחרימים אותו, ורק שהפקיד נוהג מעצמו היתר למסור להבעלים על ימי החג ע"מ שיחזירו לו אחר החג לשריפה, ונוהגים שם היתר בזה מקדמת דנא, וחושש הוא שכיון שמצד גזירת המלכות הפרי אסור באכילה, ומחוייבים לבערו מן העולם, ורק שהפקיד עושה לפנים משוה"ד, וא"כ אין כאן לא דין ממון ולא היתר אכילה.
הנה אין הזמן גרמא להאריך בזה, אבל לדעתי אין כאן מקום לחשש, ואזכיר רק שנים מהטעמים:
א) שאין האיסור על האתרוג כ"א האיסור הוא על המקום. דוגמא לדבר אם מותר לברך אתרוג בבית המקדש, כיון ששם אסורים באכילת חולין, אשר משטחיות לשון המשנה משמע בברור שהיו מברכים אתרוג ולולב גם במקדש, והטעם כי אין הענין שהאתרוג אסור באכילה, אלא שבביהמ"ק אסור לאכול חולין. ועד"ז הוא גם בנדון דידן, שאין האתרוג חייב שריפה אלא שבמדינת אוסטראליא אסור להשהות פירות מחו"ל בלי תעודה.
ב) ברור הדבר שיש כאן דין ממון, לכמה וכמה ענינים, ומהם שאם בעל האתרוג חפץ לצאת לחוץ מדינת אוסטראליא, הרי בודאי לא יפריעו בעדו לקחת האתרוג עמדו, והוא הדין בענין היתר אכילה, שאם תיכף בהבאת האתרוג להמדינה ירצה האדם לבערו ע"י אכילה, לכאורה ברור שירשו לו, אם יקבל ע"ע האחריות בעד בריאותו.