ב"ה, ז' שבט תשי"ב
ברוקלין.
הרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ וכו' מוה"ר פרץ שי' [חן]
שלום וברכה!
בעתו ובנועם קבלתי מכתבו, בו מודיע אשר בקרוב הימים מסיים הוא הששה סדרי משנה, ויה"ר מהשי"ת אשר כשם שעזרו השי"ת לסיים עתה הששה סדרי משנה כן יעזור לו להתחיל עוד הפעם ולסיימם ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים, וידוע אשר משנה אותיות "נשמה" אשר עי"ז יתוסף בה אור דנר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה זוהי תורת החסידות וזה יסייע לו בעניניו הפרטים.
לאחיו הרה"ג והרה"ח הוו"ח אי"א עוסק בצ"צ וכו' מוה"ר גרשון שי' כתבתי ישר מענה על מכתבו אלי.
בברכה להצלחה בלימוד התורה וקיום המצות ועניניו הפרטים.
נ"ב: מועתק בזה קטע ממה שנאמר בעת ההתועדות ביום ההילולא של רבינו הזקן, הוא כ"ד טבת העבר.
ידוע הסיפור שהרב המגיד, הנה בתחלת בואו של אדמוה"ז למעזריטש, סידר, אשר בנו המלאך ילמוד עם רבינו הזקן תורת החסידות, ואדמוה"ז ילמוד עם ה"מלאך" תורת הנגלה, וכשהתחילו בלימוד מאמתי כו' ואדמוה"ז התחיל לפרש את המשנה, אמר המלאך אשר הוא מפרש אימתי מלשון אימה ופחד, ובקשור תחלת הש"ס עם סופו (כי בחלוקת הש"ס כאן הנה מחלקים ג"כ את הסדרי משניות, ואף שהסיום הי' במס' נדה, הנה קשורים זה בזה)
דסיום המשנה הוא, לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שלום והתאחדות דכל בני ישראל, וכמבואר ג"כ בתניא פל"ב, ברכנו אבינו (כאשר) כולנו כאחד, ואחדות אמיתי של בנ"א בכלל ואפילו בנ"י בפרט, הנה אי אפשר הוא כשישנה איזה פני' ותועלת באמצע, כי אז הרי אינו מתאחד עם השני, כ"א מחפש תועלת עצמו ואחדות אמיתית אי אפשרית אלא כמבואר בתניא פל"ב, מפני שכולם מתאימות ואב אחד לכולנה כו' מצד שרש נפשם בה' אחד, וכמבואר בדא"ח אשר שרש הנשמות הם למעלה אפילו מתומ"צ, וכמרז"ל בב"ר בתחלתו, אשר מחשבתם של ישראל קדמה לכל דבר ואפי' לתורה כמ"ש דבר אל בני ישראל, וזהו התחלת הש"ס בק"ש וסיום בכלי שמחזיק ברכה הוא השלום, אשר השלום הוא ע"י שאומר ק"ש ה' אחד, אבל כדי שתהי' האחדות אמיתית, צריך להיות מאימתי, קב"ע ולא מצד השכל וטעם, אפי' שכל וטעם דקדושה, וכן מבואר בדא"ח בכמה מקומות.