ב"ה, ט"ו שבט, תשי"ב
ברוקלין.
הרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ וכו' מוה"ר מרדכי שי' הכהן [פישר]
שלום וברכה!
במענה על מכתבו, בו מספר מצבו ומספר אשר פנו אליו בבקשה, שכיון שבמחנו עורכים בראדערהוד וואך ולכן הציעו לו אשר גם הוא בתור רב הקהלה ישתתף בזה ע"י נאום וכיו"ב, ביחד עם להבדיל הכומר וכו' נוסף ע"ז הנה עורכים אסיפה זו בחדר השייך לבנין תפלתם אף שלא במקום התפלה גופא ורק בהבנין, ושואל חוו"ד בזה:
הנה ברור הדבר אשר דבר זה אסור הן מצד הדין ועוד יותר ע"ז מפני מראית העין, כי הרואה לא יבחן כלל בזה, ודי בשבילו מה שיראה ח"ו רב חרדי והכומר מתרועעים בידידות וכו' וכו'.
ועל שאלתו באיזה אופן יסביר את זה להבע"ב שלו, הנה בכמה אופנים יש להסבירו, ואבוא בזה באחד מהם, ואולי יתאים לפי מעמדו ומצבו, והוא:
אחד מהדברים אשר מדינות אלו מתפארים בזה, הוא ענין החופש והחירות אשר כאו"א יכול לחיות לפי דעתו ואמונתו הוא, במילא מובן אשר אין לעשות כל דבר אשר יביא לטעות או לכפי' ובפרט בעניני דת, אשר זהו אחד הדברים אשר הכפי' בהם רגילה ביותר הצורה זו או אחרת.
ע"פ המובא בכתוב, הנה עם בני ישראל הם המעט מכל העמים, היינו מעט בכמות ומעט בכח גשמי, ולמרות כל זה הנה במשך כל זמן הגלות לא וויתרו אף כקוצו של יו"ד במה שנוגע לאמונתם ואפילו עד כדי למסירת נפש, כי בעניני האמונה, קשה להבדיל בין דבר קל לדבר חמור, כי אפילו דבר קל יכול להביא ח"ו לידי כפירה, כיון שזהו באמונה, דוגמא לדבר אשר נקב גדול ביותר ברגלה של בהמה ואפילו ניטלה הרגל, אעפ"כ הבהמה כשרה, ונקב כחודו של מחט בקרום של מוח מטריף את כל הבהמה, וככל הדברים האלה הם גם בנוגע לאדם בגשמיות ובנוגע לנפשו, במילא מובן אשר בכל ענינים של אמונה צריך להזהר ביותר ויותר ולא לתת מקום לטעות להמון עם אפילו לנשים וקטנים, ואלו האחרונים בראותם רב חרדי נואם אחרי כומר של דת הנוצרים להבדיל, הנה ילמדו בזה שיש צד השוה בין הדתות, שלדת אחת יש דין קדימה על הדת השני' וכו' ובפרט אם דבר זה מקומו הוא בבנין הדת שלה השלטה הכח הגשמי במדינה שלה. ואם אפילו יגרום זה לטעות רק אצל אחד מהרואים אפילו אצל קטן הרי ג"כ כדאי בשביל זה לבטל את כל הענין, וכמובא במד"ר דברים פ"ז, ח שבזמן מתן תורה, אמר הקב"ה שאילו הי' חסר אחד מששים רבוא - ולא הגבילו רז"ל מי הוא האחד מישראל, ואין נפ"מ בדבר אפילו הי' זה היותר אחרון והיותר פחות ברוחניות - לא נתן הקב"ה התורה לכל ישראל ואפילו למשה רבינו, ואין לראות בזה מעין פגיעה בכבודו של הכומר וכו' וכו' וכמ"ש בתחלת מכתבי, שדוקא זהו במה שהם מתפארים, שבמדינות אלו יש לכל אחד הרשות להתנהג לפי אמונתו ודעתו,
כבקשתו הנני שולח מכתבי זה במהיר, ולכן על הענינים אחרים אענה אי"ה בפעם הבא.
בברכת הנהגת עדתו ביר"ש.