[ז' אדר תשי"ב]
...ומענין ימי הפורים.
ידוע אשר שמחת1 פורים גדולה הרבה משמחת יום טוב (דחייבים בהו בשמחה מדאוריתא2 ועכ"ז ודאי אין לבסומי כ"כ. וכמ"ש הרמב"ם3 גבי שמחת יו"ט לא ימשך ביין כו') שנעשה בהם ניסים לאבותינו, ובכ"ז שמחת פורים עצומה ויתירה מהשמחה שביו"ט,
והטעם מפני שביו"ט, אף שממשיכים תוספת אור וגילוי מלמעלה מהשתלשלות - ההמשכה היא בסדר ההשתלשלות בשיעור ומדה, משא"כ בפורים שע"י המסנ"פ שהי' בהם אז כל השנה, שהוא בחי' שלמעלה מהטעם ודעת, הגיעו למעלה מעלה מגדר ההשתלשלות ולכן השמחה מגילוי זה הוא למעלה מהדעת, עד דלא ידע.
ביחד עם זה הנה ימי4 הפורים הם ימי משתה ושמחה5 התגלות אורות בכלים דוקא, לשכון בכלי גם במה שלא יכיל הכלי לסבול האור ע"פ ההשתלשלות,
גם מותרים הם בעשיית מלאכה6.
היינו שבשעת עשיית מלאכה, בעת המשתה ושמחה - גם אז הוא במס"נ למעלה מן הטעם ודעת לגמרי, בהעדר שום חפץ ורצון בלתי לה' לבדו, וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי גו'.
שכמו שהי' נשמע הלשון מרבנו הזקן בדבקותו7 שהי' אומר בזה הלשון:
איך וויל זע גאר ניסט איך וויל ניט דאיין גן עדן איך וויל ניט דאיין עולם הבא כו' איך וויל מער ניט אז דיך אליין.
א'תנד
נדפסה בלקו"ש חי"א ע' 336.
1) תורה אור מגלת אסתר ד"ה חייב אינש לבסומי (השני).
2) גם בזמן הזה - רמב"ם הל' יו"ט פ"ו הי"ז יח. חינוך מצוה תפ"ח. שו"ע רבנו סתקכ"ט ס"ו. ועוד. והאריך בזה בשאג"א סי' סה (ודלא כתוד"ה עשה מו"ק יד, ב). ועייג"כ בשדי חמד דברי חכמים סי' פד.
3) בהלכות יו"ט פ"ו ה"כ. שם הכ"א. וראה שו"ע רבנו הזקן סו"ס תקכ"ט שהעתיק לשון הרמב"ם, והוסיף בסופו: אלא כולם יהיו קדושים (בפשטות - בכדי לסיים בדבר טוב) והוא ע"פ הירושלמי יבמות (פ"ב ה"ד) ויק"ר (פכ"ד, ו) דהפורש מן העריות (עבירה - שבשו"ע שם) נקרא קדוש.
4) הוספות לתו"א מג"א ד"ה ויקח המן פ"ח.
5) אם יש חיוב לאכול פת בפורים - ראה הדעות בזה במג"א סתרצ"ה סק"ט ובבאה"ט שם. במור וקציעה מחייב בפת וכ"כ בנימוקי או"ח (לבעהמח"ס מנח"א) ומציין לתוס' ברכות לח, א. מב, א. אבל בברכ"י סתרצ"ה כתב דיצא בלא לחם. וכן מוכח דעת רבנו הזקן בשו"ע שלו סקפ"ז ס"ח ובסידורו דאינו חוזר בבהמ"ז אם שכח ועל הנסים. אבל צע"ק ממש"כ שם סקפ"ח ס"י: ושמחת . . ואין . . שמחה בלא אכילת לחם כו' עיי"ש. ואכמ"ל.
אם מחוייב לאכול בשר: ברמב"ם הל' מגלה פ"ב הט"ו: כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר כו'. - אבל לא הובאו דבריו בפוסקים. וכבר העיר ע"ז בנימוקי או"ח שם.
6) הביאור ע"פ דא"ח ראה תו"א מג"א ד"ה חייב אינש הנ"ל. ד"ה ברוך שעשה נסים (קונטרס חנוכה ה'תשי"א).
7) שרש מצות התפלה פ"מ.