ב"ה, כ"ז ניסן, תשי"ב
ברוקלין.
האברך מר פסח שי' [סגל]
שלום וברכה!
במענה על הודעתך אשר ביום ה' אייר הבע"ל הנך מגיע לגיל המצוות,
הנני בזה להביע ברכתי שתהי' ירא שמים חסיד ולמדן ותשקוד בלימוד התורה ביראת שמים.
בברכה
נ"ב: ידוע דיש שתי דיעות במקור הדין דבן שלש עשרה למצות, א) דעת רש"י נזיר כט, ב) ד"ה ור' יוסי דבן י"ג מצינו שקראו הכתוב איש, כדכתיב ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי איש חרבו, וכן הוא במחזור וויטרי לאבות ספ"ה, והכוונה בזה דשם איש מורה על גדלות, וכמש"נ מי שמך לאיש (עיי"ש בפרש"י וברבינו בחיי, והוא דלא כמ"ש בשמו"ר שם) וחזקת והיית לאיש ועוד. ב) דעת הרא"ש (בשו"ת ריש כלל טז) שזהו בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני.
וי"ל הנפ"מ בין שתי הדיעות, לענין דין בן נח, דלדיעה הראשונה גם בב"נ בן י"ג למצות דילי', משא"כ לדיעה השני', וכמובן (ויעויין רמב"ם הל' מלכים פ"ט יו"ד, פ"י ב, שו"ת חת"ס ליו"ד סשי"ז).
היינו דלדיעה השני' דזהו דין תורה, אבל לדיעה הראשונה, כן הוא בטבע - עפ"י הרוב - דבן י"ג נעשה גדול בשכל ודיעה.
ויש לרמז ע"ד המוסר, שלכן בהראי' דחיוב במצות מהכתוב דויקחו וכו' איש - ראי' אשר יסודה שעפ"י טעם ושכל צריך להיות כן.
הנה כתבו שוברו בצדו, אשר אל יאמרו אשר די ומספיק לקיום תומ"צ הנהגה ע"פ טעם ודעת, ולכן מורים לו באצבע:
ראה והתבונן, מה עשו בני יעקב: ויקחו איש חרבו - תיכף לחיוב במצות שלהם, התחילו בעבודה של מס"נ דוקא.
ומעשה אבות סימן לבנים, לכל בר מצוה שבכל דור ודור, אשר רק זוהי הדרך לקיום המצות, לא הנהגה מדודה ע"פ השכל, אלא תחלת הכל יקבל עליו עול מלכות שמים, ואח"כ יקבל עליו עול מצות.