ב"ה, כ"ג סיון, ה'תשי"ב
שלום וברכה!
במענה על שאלותיו, זה מכבר, בתו"א בתחלתו בד"ה השמים כסאי:
א) הא דאלפיים שנה קדמה תורה לעולם ואח"כ נמשכה בשמים וארץ - אם זהו ענין אחד עם האמור בזהר באד"ר, ע"ד חד אורחא ותרי"ג ארחין דאורייתא.
הנה, בכלל, האמור בזהר שייך למצות, ששרשן בכתר גלגלתא, וכמוש"כ באגה"ק ס"ך. וכ"ה ג"כ בד"ה תקעו תרצ"א ס"ו שמביאו במכתבו (משא"כ תורה שמחכמה נפקת עיי"ש באגה"ק), כי גם התרי"ג ארחין הם בגלגלתא. ולפעמים מפרשים מאמר הזהר גם על התורה, אבל כמו ששרשה בכתר. וראה לקו"ת במדבר יא, ד.
ב) מהו השייכות דבינה והתבוננות בלב לרחמים עליונים והתהוות התורה. - בלקו"ת לג' פרשיות (א, ב) מפרש ע"ז וז"ל: ועיין בתניא פמ"ה.. וגם כמו יוהכ"פ שהוא התגלות הבינה ה"ז ע"י שמעוררים רחמים. - ויעויין בתניא שם, ובהגהות הצ"צ ע"ז שנדפסו בקונטרס - רשימות איכה ע' כ"ב.
ג) מש"כ שהמדות בטלים ונכללים במקורם - אם הכוונה לע"ס הגנוזות - הכוונה למקור המדות. היינו שכל המולידם, ז"ת דאימא. ועיין בזה באריכות בלקו"ת לג"פ (א, ג, ו, ג), ובהמשך ר"ה שנדפס לשנה זו.
ד) התורה כבר נמסרה בעולם בשעת מ"ת ולמה צריכים לאתדל"ת - מובן ע"פ משנ"ת בחילוק התורה שלפני התפלה ושלאחרי'. עיין לקו"ת ברכה (צו, ב) ובכ"מ.
ה) כותב דרוחו ונשמתו אליו יאסוף בקרב איש ולב עמוק, ובסוף המאמר איתא שהוא רק בבחי' מקיף וסובב.
הרי כתב גם בסוף המאמר דמעט מזער נתפס בפנימי' הלב. וממכ"ע לגבי סוכ"ע הוא מעט מזעיר, ראה תניא פמ"ח, ועג"כ בהוספות לתו"א ד"ה אם ישים - דיאסוף היינו אורות בכלים.
ו) גם המשכה דוידבר הוי' אל משה נעשה ע"י ואהבת גו', וכמוש"כ בפי' בלקו"ת לג"פ (יא, ג). ועייג"כ אמרי בינה שער הק"ש ספמ"ג.
ז) הארץ הדום רגלי - מפרש דמצות מעשיות מעלים הרגל - כנס"י למעלה והאדם למטה - והיינו העלאתם והתכללות של ג' (נה"י דלבר מגופא, תרין שוקין, רגל) במוחין, ע"י שנכללין מקודם במדות (וא"ו) והמדות במוחין (יו"ד), ונת' בפרטיות בלקו"ת לג"פ (ח, א ואילך).
ח) זה שהנשמה המלובשת בגוף פועלת היחוד דאורייתא וקוב"ה - ב' טעמים בדבר: מפני שעסקה בניצוצות דתהו שקדם לתיקון. והעיקר - שעבודתה למטה גורם, בב"א, עבודת שרשה בכל העולמות וגם מה שלמעלה מעולמות, כי היא כחבל שראשו קשור למעלה. ועיין אגרת התשובה פ"ה, קו"א לתניא בתחילתו, הגה"ה שני' בתניא פ"מ. וראה ג"כ מאמר דשבת מברכין סיון ה'תשי"ב.
ט) מש"כ בביאור דד"ה כי כאשר השמים ספ"ד ענין ג' הווי"ן דויסע כו' - הוא לראי' לבאר מאין ממשיכין, שהוא מהיודי"ן כו'. ועיין תו"א ויצא ביאור דושבתי בשלום.
יוד) כח הצמיחה הפרטי, דצומח פרטי, גם הוא נמצא בארץ, ולא בגרעין, אלא שהגרעין מעורר אותו, היינו שיצמח עשב זה ולא אחר. ראה אגה"ק סוף ס"ך. ד"ה יביאו לבוש (ש"א) פכ"ו. וככה הגדול פמ"ד. ועוד.
בברכה להתחזקות בקב"ע בתורה וזיכוך המדות,