ב"ה, ז' תמוז, ה'תשי"ב
ש"ב וו"ח אי"א נו"מ עוסק בצ"צ איש בעל מרץ ורב פעלים וכו' מו"ה יצחק שי'
שלום וברכה!
קבלתי מכתבו מה- 23 לחדש מאי עם המצורפים אליו, אף כי באיחור זמן קצת.
וזוכר אני מה שאמר לי כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בענין הצענטער שעשה והתועלת שיש לקוות ממנו, והשתתף ג"כ בנדבתו הפרטית לתכלית זו. ובמילא אין צורך להסכמתי. ובכ"ז הנני בא אחרי המלך גם אני בהבעת יישר חילו על מה שעשה בהנ"ל, ועל ידי אמצעות לשכתנו יקבל ג"כ השתתפותי לפעולות הצענטער בסכום של חמשה עשר אלף פרנק.
במה שכותב במכתבו בענין הקמת מצבת זכרון "קבר פון אומבאקאנטן אידישן מארטירער" בעיר פריז, הנה אחר בקשת סליחתו אשר אין דעתי מכוונת לדעתו הוא, הנני מצייר לעצמי את אלו הקדושים שנהרגו על קידוש השם ותגובתם על ענין הקמת מצבה לזכרם באמצע עיר פריז ועל ידי אגודה שבראשה עומדים חסידים אבל חסידים דאומות העולם, מה היו הם אומרים על סברה כזו.
ובפרט אשר עתה ישנם מאות ואלפים ורבבות מארטירער חיים, וידועים, הנצרכים לפרוסת לחם בגשמיות, ובמספר עוד רב יותר מזה לפרוסת לחם ברוחניות.
והסבה העקרית שאין ממלאים רעבונם בזה הוא חוסר האמצעים. ובמילא אם אפשר להשיג איזה סכום שיהי', הרי תיכף נוצרת השאלה אם להקים בסכום זה מצבת אבן בעיר פריז בככר נרחב, כדי שהעובר ברחוב זה ידע או יזכור שכמה מליונים יהודים נהרגו על קידוש השם, או להשתמש בסכום זה להחיות נפש רעבים וצמאים כפשוטו, או רעבים וצמאים לדבר הוי' חיי החיים. ופתרון שאלה זו כמדומה לי שאיננו בספק.
אמת שיש מעין אמתלא לסברה הנ"ל, כי להחיות נפש רעב וצמא כבר נעשה דבר רגיל ומעשים בכל יום, ולא כל אחד יפריש מכספו על זה, משא"כ להעמיד מצבה גדולה בעיר גדולה שידעו מזה כמה גדולים מישראל וגם כמה גדולים מחסידי אומות העולם - הנה בזה ישתתפו ברצון ובחפץ.
אבל אחרי כל זה קשה להחליט ולהסכים להשקיע אלפים דולרים באבן ובעפר בפינה בפריז, כאשר אלפים ורבבות מישראל באה"ק ת"ו וגם חוץ לארץ צועקים לעזרה דחופה.
אכפול בקשת סליחתו על מה שכתבתי לעיל שלא כדעתו הוא, ותקותי חזקה שלא יקפיד על זה.
בברכה וכבוד לו ולזוג' ולכל ב"ב שיחיו, ש"ב.