ב"ה, יו"ד מנ"א ה'תשי"ב
ברוקלין, נ.י.
הנהלת אגודת חסידי חב"ד באה"ק ת"ו ד' עליהם יחיו
שלום וברכה!
הנני מאשר קבלת מכתביהם מכ"ד סיון, ח' תמוז, שני מכתבים מט"ז תמוז ופרטי-כל מהאסיפות דיו"ד וי"ג תמוז. ולפלא שאין הפ"כלים מהאסיפות האחרות שלפי התכנית, הרי בכל שבוע צריכה להיות אסיפה, ואולי נפסק סדר זה מפני הקיץ...
בכלל עבודת חב"ד באה"ק ת"ו עומדת עתה על פרשת דרכים, היינו שיש הברירה אם שתתנהל מכאן ולהבא באופן שהתנהלה בשנים האחרונות, היינו מהיכי תיתי, וועט עס גיין איז גוט, וועט עס לוינען איז גוט, ובאם לאו - מאכט אויך ניט אויס, און אפשר - נאך בעסער, או שיבססו העבודה על בסיס נכון, ובהתפתחות והתפשטות המתאימה, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ.
מובן מעצמו, שכשאוחזים באופן הא' אין זה שולל את האפשריות אשר לאחר זמן ינקטו באופן הב'. ועוד זאת, אשר אז אין לוקחים על עצמם כל האחריות: ער האט גאר ניט צוגעזאגט, גארניט גענומען אויף זיך, און פארקערט, פאר יעדער פעולה, גם הקטנה שבקטנות, קומט עם א דאנק הן בעולם הזה והן בעולם הבא.
משא"כ כשינקטו בדרך הב' לוקחים על עצמם אחריות גדולה ביותר, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ. ואז גם שוללים האפשריות לאחוז אח"כ באופן הא'. אבל מובן ג"כ, שאי אפשר לדעת מראש, אם לאחר זמן יהיו אותן היכולת והאפשרות לפתח עבודת חב"ד באה"ק ת"ו כמו שישנם עתה, ואשר גם עתה פחותים הם יותר ממה שהיו אשתקד.
ולכן בקשתי את הרמ"ג שי' שיעשו אסיפה, ולא ינהלו תעמולה, כי אם ימסור את השקפתי הנ"ל על אופן עבודת חב"ד באה"ק ת"ו. ויציע לכל אחד ואחד שיודיעני את דעתו, היינו אם הוא אוחז באופן הא' (אז, מובן מעצמו, שאו שיודיעני עד"ז, וגם אלו שלא יודיעוני ולא יענו כלל, הרי מוכרח אני לחשבם ולצרפם להמחנה והאוחזים באופן הא', או דאלו שאינם רוצים להשתתף בכלל בעבודת חב"ד באה"ק ת"ו),
ואלו המקושרים באמת לפעולות כ"ק מו"ח אדמו"ר, ובמילא רוצים בהתפתחותם ומוכנים להקדיש לזה חלק מסויים מכל השייך הן בממונם והן בגופם ואפי' בנשמתם, יודיעוני ג"כ. ואז אדע, אם יש ביכלתי לגשת לתכנית עבודה מורחבת באה"ק ת"ו, או שעדיין לא זכינו לזה.
ועוד הפעם הנני להדגיש, אשר כאו"א יענה ביחוד בשביל עצמו ובמעטפה מיוחדת כדי שלא יהי' בזה כל ענין של כפי', הלבנת פנים ובושת וכו', כיון שזה הענין רציני ביותר, וכנ"ל שצריכים להשקיע בזה (איינשטעלן) לא רק ממון וגוף אלא גם נשמה. ועל ידי אופן כתיבה כנ"ל, הנה לא יהי' מקום אח"כ להצטדקות (אפי' בפני עצמו) כמו שהי' בהענינים האחרים שחתמו עליהם ברבים ובמילא הצטדקו אח"כ (אם בינם לבין עצמם, או בינם לבין קונם או בינם לבין חברם), אז וואס האט ער געקענט טאן, עס האט ניט געפאסט ניט חתמ'ענען, אבער האלטן האלט ער ניט דערביי...
ויהי רצון אשר כל או"א מאתנו יזכה למלא את שליחותו מתוך שמחה ובהרחבה ומנוחת הנפש והגוף.
בברכה,