ב"ה, כ"ב אלול, תשי"ב
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מי"ד אלול, בו מודיע ע"ד יום הולדת שלו ביום ו' תשרי הבע"ל ושואל סדר ליום זה.
הנה בטח יעלה לתורה, ובמשך היום יתבודד איזה משך זמן כמבואר בהיום יום די"א ניסן ובעת ההתבודדות יתבונן בהשנה שעברה עליו ויתעורר להחלטות טובות לשנה הבע"ל, וכן יתן לצדקה קודם תפלת שחרית ומנחה ואם באפשרי ישתדל לחזור מאמר דא"ח בפני קבוצה גדולה או קטנה עכ"פ כמובן אשר כל הנ"ל צריך להיות בלי בליטות.
וכיון שמזכיר במכתבו אשר יש אצלו שגיאות בחזרת פרקי התניא, אשר כמבואר במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר (בס' קיצורים לתניא) הוא תורה שבכתב דתורת החסידות, הרי עליו להשתדל לתקן השגיאות ולהתחיל בזה תיכף בקבל[ת] מכתב זה באופן אשר עד ליום ההולד[ת] שלו יתקן חלק חשוב מהשגיאות.
מסיים במכתבו אשר מפני כמה סיבות מתחיל להתפלל בשבת קרוב לשעה ב', ולא טובה בעיני שמועה זו כלל, כי אין לעשות קביעות מהנהגות כמו אלו, ומובן החילוק בין אם מתחיל בשעה מוקדמת ומסיים בשעה מאוחרת או שמתחיל [מ]לכתחלה בשעה ב' ויתייעץ עם זקני אנ"ש במקומו אשר יתנו לו הוראות בזה איך לתקן שלא יוצרך לקצר בההכנה הנחוצה לעבודת התפלה ובעניני התפלה עצמה ובכל אופן לא יתחיל תפלתו אחר חצות.
מ"ש אשר ההתבוננות שלו לא שוה כלום, הנה מובן הדבר שאין זה מתאים כלל וכלל ואין לומר כן, כי הרי מתבונן בענינים דתורת אלקים חיים שנמסרו לנו ע"י נשיאינו הק' שדבריהם חיים וקיימים לעד וסוכ"ס פועלים פעולתם אם בגלגול זה או בגלגול אחר (כמבואר בהר"ד לפני התלמידים - דחנוכה - שבגלגול אחר אפשר להיות בחיים חיותו כשמתהפך מן הקצה אל הקצה), ובמילא ח"ו לבטל ענינים כאלו ב"לא כלום", רק מפני שאין ניכר עדיין פעולתם בגלוי, ומובן ג"כ שאין בזה סתירה להמבואר בכ"מ בפחיתות ערך המתבונן, כיון שהעילוי שבהתבוננות אין זה מכחו ועוצם ידו וכמבואר בקונטרס ומעין. ובכ"מ.
בטח יש לו קביעות שיעור בדא"ח הן למיגרס והן לעיונא ולמותר לעוררו על שמירת שלשת השיעורים [השוים] לכל נפש מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר והם [ב]חומש תהלים ותניא כידוע.
ולקראת השנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הנני בזה [ל] הביע ברכתי לו, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.
1) יר[ידה] קודם הצמצום. השתל[שלות] לאחר הצ[מצום].
2) תניא סוף הק[דמה] לח"ב.