ב"ה, א' אדר, תשי"ג
ברוקלין.
הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ צמ"ס חו"ב וכו' מוה"ר דובעריש שי'[1]
שלום וברכה!
קבלתי הגאליס הערות על המאירי (כנראה למס' מקואות) ואף שאין הזמן גרמא לעיין בזה כדבעי ובפרט שאין אצלי ספר המאירי על מקואות ונדה הנה לחביבותא דמילתא ומפני כבודו עברתי בהם עכ"פ כפי רשיון הזמן ואסתפק בשתי הערות:
א) בתחלתו במה שהעיר על המאירי פ"ב משנה א', הנה לדידי צ"ע בהערתו. דהנה בכלל שני ענינים במקוה: איך שצ"ל הטבילה שיטבול כל גופו בב"א, ובהא כולי עלמא לא פליגי שזהו מן התורה. ב) בענין שיעור המקוה אם זה קבוע מ' סאה או שיש בזה חילוק מקטן לגדול ובינוני, ובזה השקו"ט בראשונים ואחרונים אם מספיק לקטן פחות ממ' סאה ואם הוצרך לגדול יותר ממ' סאה. ופשיטא שלאלו המתירים לגדול במ' סאה ה"ז דוקא אם טובל כל גופו בב"א. השיעור - הוא ענין במקוה, ושיתכסה כל גופו בב"א - הוא ענין בטבילה. ובמילא כשכתב במאירי לנדה ואם הוא גדול כ"כ שאין כל גופו עולה בהם או שהיו מימיו מרודדין אינו כלום, הרי בטח שבא להשמיענו שאף אם נתכסה כל גופו בב"א, אינו כלום. ולא כמ"ש כת"ר שי'.
ובאמת י"ל שזהו דיוק מרז"ל שכל גופו עולה בהם, ולא מתכסה בהם, כי זה שהטבילה צ"ל בב"א נלמד מפסוק אחר (תו"כ ויקרא כב, יו"ד) וכאן הדיוק הוא עולה, אם כמ"ש החת"ס שמתבטל בשנים, או אם נפרש באופן אחר, אבל בכ"א אין בזה הכוונה נתכסה. גם פשיטא שכדי שהגוף יוכל להתכסות בב"א, אין צריך לזה כל שיעור, כי באם יהי' ציור המקוה מכוון לציור גוף הטובל, ורק במשהו רחבה וארוכה יותר מגוף הטובל, הרי אפשר להתכסות כל הגוף בטפה אחת של מים. ולהעיר ממה שמדקדקים באחרונים בשינוי הלשונות בזה בתו"כ, בש"ס ופוסקים. שבתו"כ הלשון הוא, שכל בשרו עולה בהם וכמה הם אמה על אמה ברום שלש אמות (תו"כ ויקרא טו, טז) נמצא אתה אומר שיעור המקוה מ' סאה, היינו שהשיעור הוא אמה על אמה ברום ג' אמות. ובש"ס (עירובין ד, ע"ב) אמה על אמה ברום ג' אמות ושיערו חכמים מי מקוה מ' סאה, ובשו"ע יו"ד התחלת סימן ר"א, בסדר הפוך, ארבעים סאה ושיעורו אמה על אמה ברום ג' אמות.
וכבר עמד ע"ז בגולות עליות למקואות פרק א' משנה ז' פסקא א'. ועיין כל הדיעות בהנ"ל שנקבצו בספר שיעור מקוה להרב נאה מירושלים עמוד ג' ואילך.
ועוד להעיר שלדעת האומרים שלגדול די במ' סאה, הנה לכאורה הלימוד דכל גופו עולה בהם, הרי זה סימן ולא דין. ויש להאריך בזה ואכ"מ.
ב) דא"ג מ"ש, ולכאורה להמאירי שוב קשה אמאי לא חשב מקוה בהדי הנך דפי"ז דכלים.
לכאורה יש לתרץ דבמשנה דכלים הובאו אלו הענינים שגם מדרבנן אין להם שיעור לא למעלה ולא למטה. משא"כ במקוה דכדי שלא לחלק הזקיקו מ' סאה אף לקטני קטנים.
הערה בסוף:
מה שרצה לתרץ קושית שו"ת יהודה יעלה, דבשו"ע יו"ד סימן ק"ך סעיף י"ב כתב שצריך להטביל ידי הכלים סתם. ובסוף הלכות טבילה מחלק דין ידות ארוכות, ורוצה לומר דדעת השו"ע שצריך להטביל את כל היד אלא שחציצה פוסלת רק עד מקום המדה.
הנה לדעתי אא"ל כן בלשון השו"ע, דברור כתב מטביל עד מקום שעתיד לקוצצן ודיו.
כפי בקשתו מוחזר פה הפרובס ועוה"פ ת"ח על מה ששלחם לי לקרות בהם עכ"פ כפי מציאות הפנאי.
מוסג"פ קונטרס שהו"ל לא כבר שבטח יעניין אותו.
בברכה לנחת חסידותי מבתו תי'.