ב"ה, ט"ו אדר, תשי"ג
ברוקלין.
הרב הגאון הוו"ח אי"א עוסק בצ"צ חו"ב וכו' מוה"ר יצחק שי'[1]
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מט' אדר מה שהעיר בבאורי זהר פרשת ויחי דף ל' ע"א. ושואל איך אפשר שתהי' השפעה מספי' היסוד שלא ע"י ספי' המלכות,
הנה אף שצדק בדבריו שמוכרח הדבר שכל ההשפעות בעולמות יהיו ע"י ספי' המל', אבל יש חילוק בזה אם - בהתלבשות או דרך מעבר. ואם הוא על ידי התלבשות הרי נקרא ע"ש הלבוש, ונתבאר הענין בתניא קונטרס אחרון דף קנ"ח ע"א. בהמשך רס"ו (שכמדומני ישנו אצל כת"ר שי') ד"ה כה גו' בריתי יומם ולילה, ובכ"מ בדא"ח.
ת"ח על הערתו בהמבואר בבאה"ז בחילוק דהרהור ומחשבה ממ"ש בחידושי הרשב"א ברכות דט"ו, ד"בהרהור לא שייך לשון". אלא באם נלמוד דברי הרשב"א כפי הפשטות - דלא שייך לשון, היינו שמחשב הענינים אבל לא האותיות. הנה יוקשה מנ"ל להש"ס דהכתוב גם באופן כזה הרהור כדבור דמי דבמילא יש לדעת מהכתוב שמע שני הענינים דצריך להשמיע לאזניו ושנאמרים בכל לשון. ואולי יש לדחוק ברשב"א שכוונתו דלא שייך קדושת לשון, ומעלתה - ואז יתאים גם לדברי באורי הזהר. - עתה ראיתי בצל"ח (טו, ד) וז"ל: ועיין בחי' רשב"א שכ' דאם יוצא בכוונת הלב ממילא מוכח שיוצא בכל ל' דהכוונה עיקר. - והנאני.
בכבוד ובברכה.
הערה: א) דברי באורי הזהר מיוסדים עמ"ש בלקו"ת להאריז"ל בראשית ד"ה למה התחילה. אשר מחשבה הרהור דבור ומעשה הם נגד אבי"ע. וידוע בטעם השם בריאה שהוא מאין ליש וכפירוש הרמב"ן עה"ת בתחלתו, ותחלת מציאות הכלים הוא בבריאה.
ומבואר בכ"מ אשר אותיות וכלים היינו הך. ולכאורה צ"ע ממ"ש בזח"ג רכ"ט סע"ב דהרהור ומחשבה הם חו"ב - שהוא היפך כל הנ"ל - (הובא ג"כ בפרדס שער ערכי הכינויים מערכת מחשבה), ועדיין לא מצאתי מי שמעיר ע"ז. ולכאורה י"ל, אשר ישנו הרהור שלמעלה ממחשבה והרהור שלמטה ממחשבה, כי הרהור בכללותו היינו דבר קל דלית בי' ממשא, והרהור שלמטה ממח' היינו שהוא קל בערך הדבור, וההרהור שלמע' ממח' היינו שהוא קל בערך המחשבה, ויש לקשר עם הבא לקמן:
ב) מובן ופשוט שאף שבכ"מ הרהור שולל מחשבה, הרי בכ"מ הוא כולל ג"כ מח' ואפי' מח' דקה ביותר. ונמצא זה בכמה משמות הנרדפים שאף שיש חילוק ביניהם בכ"מ ובפרט כשבאים שניהם יחד, הנה מצוי שבמקום שבא שם אחד הוא כולל גם את השני והשלישי וכו'. ולדוגמא יש להביא מרז"ל הרהורי כו' קשים מעבירה. שזהו ג"כ אם זהו עדיין מח' דקה ביותר שלא נמשכה באותיות, ואפי' למעלה מזה - וכמובן ממ"ש בבחיי עה"ת פ' נצבים כט, יח ד"ה ואם ישאל שואל. ועיין ג"כ בס' מורה נבוכים פרק ב' (כ"ה בדפוס הבחיי. וכנראה צ"ל: ח"ג פ"ח). ועד"ז הוא ג"כ בתניא פרק יב: אלא מיד בעלייתו כו'.
ג) לכאורה ע"פ החילוק דהרהור ומחשבה יש להסביר הש"ס כריתות י"ט סע"ב בחילוק דכוונה ומחשבה, דלכאורה כיון ששכח הרי מנפ"מ בעת הפעולה כוונתו לפני זמן.
וע"כ צ"ל שגם בעת הפעולה ישנה הכוונה אף שמחשב באופן אחר. וע"פ הנ"ל י"ל דזהו בהרהור וזהו במחשבה (ול' מחשבה הוא ע"ד גרב בבכורות מא, א). ואכמ"ל.
מוסג"פ הקונטרס שהצעתי ללומדו בימי הפורים שעברו.