ב"ה, ג' אד"ש, תשי"ד
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א צמ"ס חו"ב נו"מ כו' מוה"ר אהרן חיים הלוי שי'[1]
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת שני הספרים מחנה אפרים ובנין הלכה, ות"ח ת"ח על תשורתו זו. ובטח גם להבא ינהג כן בשילוח המו"ל על ידו להספרי' ותודה מראש.
ולחביבותא דמילתא, באתי, בשולי הגליון, באיזה הערות, בעברי בחפזה בין דפי הספרים.
והשי"ת יזכה את כאו"א להיות ושכינתי' ולהפרנו בתורה תפלה ותשובה (כרז"ל: שבת קיד, א. תקוני זוהר בהקדמה בתחלתה "עבדין לה דירה ולקוב"ה. בכורות מד, ב. דב"ר פ"ג, ו. קידושין מ, א. זהר בראשית כו, ב "דבי' פו"ר").
בכבוד וברכת הצלחה.
נ.ב.
בנין הלכה בתחלתו. ע"א. דברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרם בכתב. - בכללות הענין יעוין בזה נ"כ שו"ע או"ח סמ"ט (וצ"ע שלא צוין בעין משפט בש"ס שם), במש"כ ובמש"נ בשדי חמד כללים ד, מד. ובפאת השדה ד, ד וכב. ארחות חיים לסי' מט.
ע"ב. מקור בסוגית תענית. צ"ע פירושו, כי אדרבה שם מוכח דמותר לומר בצבור וכל' הש"ס "וכי יחיד כו' בצבור אלא כולן נכנסין וקורין", ועכצ"ל דהאיסור הוא משום דאחד קורא והשאר שומעין (דמוציא אחרים יד"ח). וכפשט ל' הסמ"ג שמביא לקמן. וכן פסק רבינו הזקן בשו"ע סמ"ט. וראה מג"א ומחה"ש שם.
ע"ג. טעם האיסור מפני שצ"ל כנתינתה. - עיין שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' א'רה.
ולהעיר - לדיני קרה"ת עד"ז - מזח"ב רו, א ושם.
* * *
והנה עפמ"ש ומבאר בבנין הלכה דאין חילוק באיסורים הנ"ל בין קרה"ת ות"ת ברבים סתם עדיין צע"ק: א) מפני מה לא הובאו ברמב"ם דינים אלו בת"ת דרבים. דפשיטא דלא יסמוך על מש"כ בהקדמת ספרו (וגם שם הוא רק ספור דברים ולא פס"ד), או במו"נ. ב) איך התירו האיסור - כרמב"ם הל' תפלה פי"ב ה"ח - בקריאת כה"ג דאך בעשור ביוהכ"פ. ג) היתר קריאת המגילה יושב, אף שת"ת ברבים צ"ל בעמידה לסברה זו כדאמר בירושלמי על משנה זו עצמה, והרי לא גרעה מגילה מתושבע"פ שצ"ל באימה כו'. ועוד, והעיקר מנ"ל לחדש דלהרמב"ם ישנם איסורים אלו בת"ת דרבים.
ולדידי - אין לנו בדעת הרמב"ם אלא האמור בפירוש - דבקריאת התורה אסור לקרות שלא מן הכתב וכן שבקרה"ת אסור לתרגם מן הכתב - כהירושלמי. וס"ל להרמב"ם דהירושלמי מפרש דברי הבבלי בזה (כמוש"כ גם בבנין הלכה) - ראה תוד"ה והאמר יומא פז, ב. ת"י ד"ה המלך יומא עט, א. ובמש"נ בשד"ח כללי הפוסקים ס"ב סק"א. או דפליג על הבבלי [ובכ]"ז הלכה כהירושלמי, כיון דסתם משנה דיומא (סח, ב) דקורא אך בעשור בע"פ מוכח דלא כבבלי גיטין (ס, ב).
ומעליותא דקרה"ת יש לבאר בכמה אופנים. ואחד מהם שזהו חובת הצבור ולא היחיד (וכסברת המלחמות מגילה פ"א ד"ה ועוד אמר. וראה צפנת פענח להל' תפלה פי"ב ה"ה), משא"כ מקרא מגילה (ולכן הותר בישיבה ג"כ. ואיסור קריאתה בע"פ הוא מלימוד מיוחד), ומשא"כ קרה"ת דכה"ג - דצורך עבודתו היא (יומא שם).
ולולא דמסתפינא הו"א דכל קריאת הקרבנות - ביו"ט ר"ה ויוהכ"פ - מחולקת בזה משאר קרה"ת (ראה תוס' מגילה ל, ב. פי' הריב"א בת"י יומא ע, א), אלא שבמקום דאפשר ושכיח לא חילקו בדיני' משום לא פלוג משא"כ בקריאת כה"ג.
* * *
ועדיין צריך ביאור דא"כ למה לא נכתבה תושבע"פ ע"י רז"ל. ושערי תירוצים לא ננעלו, והוא דאף דאין איסור בדבר בכ"ז לא כתבוה א) מפני דעת הבבלי - את"ל דפליג על הירושלמי. ב) משום דאכתוב לו רובי תורתי גו' - בגיטין שם. ג) מהטעם שהובא במו"נ ח"א פע"א, ועוד. וראה ג"כ זהר ח"א רנג, א. לקו"ת לרבנו הזקן דרושים לסוכות פ, ב.
בהערותיו הארות חיים (יד, א). במה שציין לשו"ע אדה"ז בענין בעלות באיסוה"נ. - בא לידי שו"ת חסד יהושע (נ.י. תשי"ג) ושקו"ט בזה בסכ"ג. ויש להעיר בדבריהם. ואין הזמ"ג.