ב"ה, ט"ז אדר ב', תשי"ד
ברוקלין.
שלום וברכה!
... במה שכותב אודות הניערוועזקייט שלו, הנה כדאי הי' שילמוד איזה פרקים בשער הבטחון בחובת הלבבות ויחפש בדא"ח המקומות שמבואר בהם הענין דאגה"ק סי' כ"ה - קל"ח ע"ב - כי אילו הי' מאמין שמאת ה' היתה זאת כו' שבמילא מובן שאין מה להיות ניערוועז, כיון שהדרכים להמשכת ברכות השי"ת בכל המצטרך ידועים הם והם דרכים סלולים אשר כל אחד ואחד יכולים לעלות בהם וללכת לבטח ובמילא אין ממה להיות מרוגז עצבים כמובן.
בברכה להצלחה בכל הנ"ל לו ולזוגתו הרבנית תי'.
נ.ב.
בהמשך למ"ש לי זוג' תי' מאז שאינה אוהבת ענינים שלא נגמרו. הנה לפלא שעדיין לא נגמר היינו שלא נעניתי מאומה על מה שכתבתי לה פעמיים אודות ההכרח שתפעול בסביבתה להרבות בה לא רק יהדות סתם אלא גם חסידות. וכידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אשר אף שמלאכת אפיית לחם הכרחית היא בקיום מין האדם, בכ"ז מי שביכולתו וגם למדוהו להיות נוקב מרגליות, אין לו להתעסק במלאכה שכו"כ זולתו יכולים לעסוק בה.
מובן ג"כ שאין כוונתי שיכתבו לי דוקא מהנעשה בענין זה, אלא שהעיקר הוא המעשה שיעשו זה בפועל, וכיון שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, הנה בטח ניתנו הכחות והאפשריות לה לפעולות בזה, ואחכה לבשו"ט
בברכה.