ב"ה, יו"ד סיון, תשי"ד
ברוקלין.
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת מכתבו (שנתקבל באיחור זמן) בו כותב אודות בנו האברך הנעלה עוסק בצ"צ בעל מדות ורב פעלים בקירוב לבם של בני ישראל לאבינו שבשמים וכו' מו"ה... שי' ובנוגע להסברות שישנם במקום בו יחפש זיווגו הנכון וחושש כת"ר למה שיאמרו הבריות וכו' שאינו שומע ח"ו בקול אביו הרוצה שיסע בדוקא למדינה פלונית בענין הנ"ל ויבואו לקס"ד שהשפעת החסידות על בנו הוא להניאו מלקיים מצות כבוד אב וכו'.
ובאמת אינני יודע אם הנ"ל צריך תירוץ, כי הכל יודעים אשר תורת החסידות הדרכותי' מקרבים את לב האדם לעבודת הבורא ובמילא לקיום מצותיו ולא ח"ו להיפך.
ונבהלתי בקראי המכתב כת"ר חשש כזה. והלימוד זכות שלי הוא שאין אדם נתפס על צערו, וכיון שנדמה לכת"ר שטוב יותר לפניו הנסיעה... הרי הוא ע"ד האמור במשה רבנו שכשבא לכלל כעס שכח הלכה. ובפרט שידוע פסק תוה"ק והוא בשו"ע יו"ד הלכות כבוד אב סוף סי' ר"מ שתלמיד הרוצה ללכת למקום שהוא בטוח שיראה סימן ברכה בתלמודו ואביו מוחה בו לפי שדואג ששמע שמעלילים שזהו ענין פקוח נפשות אינו צריך לשמוע לאביו בזה, וכן אם הוא מוחה בבן לישא אשה זו שחפץ בה הבן אין צריך לשמוע אל האב. ועיין שם בנ"כ השו"ע.
והנה פסק דין זה גם אם האב יש בידו ראי' ברורה וטעם ברור, וכנ"ל שהא"י מעלילים או שכבר ראה האב את האשה שחפץ בה הבן או בני משפחתה ומוחה בנשואין אלו אבל בנדון דידן שאין ראיות והוכחות אלו כלל וכלל עאכו"כ שפס"ד הנ"ל בתקפו הוא.
ועוד זאת והוא העיקר שאינו מובן כלל מפני מה צריך כת"ר להעמיד את בנו הנעלה שי' בנסיון כזה ובידו הוא שלא לצוות עליו לנסוע דוקא למקום פלוני, ובמילא סר כל הענין דכבוד אב בנדון דידן, וידוע פס"ד התורה בזה והוא ג"כ שם בשו"ע סעיף י"ט וכ'...
תקותי חזקה שכת"ר יעודד את רוח בנו שי' ויחזק את ידו במלאכתו מלאכת הקדש וירים את רוחו להמשיך בה בתוספת אומץ, ובטוח הקב"ה לשלם שכר מצוה גדולה זו מידו המלאה והרחבה. ויה"ר מהשי"ת שכת"ר ישבע רוב ענג חסידותי מכל יו"ח שיחיו.
בת"ח מראש אם יודיעני שנסתדרו כל הענינים הנ"ל באופן הכי טוב.
ובברכה.