ב"ה, כ"ז מנ"א, תשי"ד
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א צמ"ס כו' מוה"ר יעקב שי' הכהן[1]
שלום וברכה!
קבלתי מכתב כת"ר וחכיתי בהמענה שלי עד שיתקבל ספרו שו"ת בית יעקב שהזכיר במכתבו ששולח וזה לא כבר נתקבל ות"ח ת"ח על תשורתו זו.
במ"ש שמוכח במאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר, דר"ה שחל בשבת ליכא תק"ש מן התורה וכדעת הירושלמי, הנה כבר ציינתי שכ"ק מו"ח אדמו"ר כותב בפירוש שזהו רק מדרבנן וכן כותבים בפירוש האדמו"רים שקודמים לו בענין זה ועד לאדמו"ר הזקן ועוד זאת שבמאמר הנדפס בהסידור הנה מבואר ג"כ מפני מה תוקעין בשופר מן התורה ורק רבנן גזרו בזה יעויין שם.
ומ"ש אני לעיין בפני יהושע רפ"ד דר"ה, הוא מפני שנמצא שם דבר פלא שכנראה סבירא לי' שגם להש"ס בבלי יש מקום לפרש דגם מן התורה אין לתק"ש בשבת אשר לע"ע לא מצאתי לו חבר בזה.
במ"ש בענין הפראסטאטא שהוא סירוס שבא ע"י חולי, הנה חולי הפראסטאטא אופנה שאינו נוגע להולדה כלל וכידוע שהחולי הוא הגדלת הפראסטאטא וממילא מתקטן שביל המ"ר, כן בענין זקן ואינו ראוי להוליד הנה פשיטא שע"פ דין יש מציאות זו ונוגע ג"כ לענין מינוי סנהדרין וכן לכמה ענינים אבל צריך עיון למצוא בחינה שתהי' מחלטת ע"פ דין תורה שפלוני אינו ראוי להוליד מפני זקנותו דפשיטא שאין תלוי בשנים, ופשוט.
בכבוד וברכה.
כמנהגי, לחביבותא דמילתא עברתי על ספר כת"ר, אף כי מפני טרדות הימים רק בהעברה. ולאות רשמתי עכ"פ תלתא זימני.
שו"ת ס"א. ו, ע"א. אע"פ שא"צ לאברה עכ"ל הרמב"ם. צ"ע מקומו. ובכל הדפוסים שראיתי אינו. ועכ"פ תמוה לפרש כוונתו דמיירי בצריך לנוצות עצמן, דא"כ מאי קמ"ל, ובכגון דא מאי נפ"מ בכלל אם צריך לאברה.
ומש"כ בסיומו אשר צ"ע בדין דנטילת צפרנים לשיטת הריב"ש יעוין מג"א שם שהביאו ובשו"ע רבנו הזקן שם - הסברת שיטת הריב"ש ראה שו"ת הצ"צ שער המילואים חידושים לשבת צד, ב.
ר"ס כד. להעיר מצפנת פענח (להגאון מרגצוב) על הרמב"ם הל' מא"ס פ"ד ה"ט הל' שחיטה רפ"ה ובכ"מ.
סו"ס נד. בשם הראב"ד דפאנעוועז דלא מצינו כו' וכשר בלי פקפוק. הנה עפ"ז - יש לכתוב כזה גם לכתחלה! ומה רב גוברי' לדחות דעת הפ"ת בשם הג"מ - למעשה בפועל! וחלילה לנהוג היפך הפ"ת והג"מ, שזכו שיקבלו בנ"י פס"ד. - וראה ג"כ שדי חמד אס"ד מע' גט סט"ז סקל"ז.
במש"כ שם ע"ד ברהמ"ז. חיוב ברהמ"ז והזימון מתחיל ונקבע בעת האכילה וא"כ אין נפ"מ בין לילי פסח וכל השנה. ואין משיבים על החידוד.