ב"ה, כ"ח תשרי, ה'תשט"ו
ברוקלין, נ.י.
שלום רב וברכה!
הנני לאשר קבלת מכתבו מיום כ"ב אלול, אשר נתקבל באיחור זמן קצת, ומפני קדושת החג נתעכב מעני ואתו הסליחה, ובטח קבל בינתים מכתבי עם ברכת השנה.
ת"ח עבור בקורו בכפר חב"ד וכפי שרואה אני ממכתבו הי' ביקורו בשימת לב ובהתענינות אישית והבקורת בעין יפה, ובמילא תאמצני התקוה כי גם הסיוע שיש לקוות ממנו תהי' בעין יפה, וכן השפעתו במוסדות עד כמה שידו מגעת.
ואשר לאיזה פרטים אשר כ' כותב שיש צורך בתיקון ושיפור, הנה כפי שמתאר המצב כמו שהוא עתה נוכחתי עוה"פ אשר הכפר התקדם הרבה ממצבו בעבר, והרי לא נוגע כ"כ מצב ההוה הסטטי כמו התנועה והכיוון, ומכיון שהתנועה היא להשתפרות והשתלמות, הרי זהו העיקר ובמשך הזמן יתוקן גם מה שצריך תיקון. ברם, יש להביא בחשבון עד כמה התיקון תלוי מבפנים ועד כמה החסרונות נגרמו מתנאים מבחוץ כתוצאות ההכרח והאונס, כמו למשל מחוסר קרקע מספיקה וציוד המספיק וכדומה.
ובפרט יש לשים לב לחומר בני האדם בכפר, ומוצאם ממקום אשר מעמדם ומצבם שם הכריחם להלחם עם הסביבה ולהיות במחתרת תמיד ולהתיחס לכל ענין בחשד הכי גדול, אשר הודות להסתגלות זו לתנאים הכי שליליים נשארו בשלימותם והצילו לא רק את נפשם בלבד אלא גם את נפש בניהם ובנותיהם ואורח חייהם. ואחרי הנס הגדול של הצלתם ויציאתם משם, רואים אנו נס בתוך נס בהסתגלותם במשך זמן קצר לפי ערך לתנאי הארץ וחיים משותפים בכפר. ואף שחוש ההסתגלות אצל היהודים בכלל, על כל פנים בענינים חיצוניים, מפותח ביותר, הנה הכל מודים שחמש שנים הוא זמן קצר מאד לשנוי עיקרי כ"כ בתנאי חייהם. והנני מקוה אשר גם האישים וגם המוסדות שמו לב לזה בעבר וגם להבא יתחשבו עם הנ"ל ובטוח אני אשר כל הנחה שיתנו לכפר, אפילו לפנים משורת הדין, תביא ברכה כמה פעמים ככה.
ועוד דבר רוצה אני להדגיש, אף על פי שהנני קרוב ונוגע לענין ובמילא אפשר לחשדני שמהפך אני בזכותם, אבל חושבני בכל זאת שבצדק גמור יכול אני לומר כי חומר אנשי הכפר הוא חומר מיוחד במינו, לא רק כשהם לעצמם ובהנוגע לכפר, אלא גם לכל הסביבה. כי אף אם תמצא גם ביניהם, כמו בכל שאר המושבות, חילוקים ופירודים בנוגע לענינים טפלים ואולי טפל דטפל, הרי בפנימיותם ועצמותם הוא גוש מלוכד אחד, שאחדותם הוטבעה בהם מדורי דורות ברוח של קרבת אחים ועוד יותר מזה, וכלשון רבינו הזקן בתנאי פ' לב - "אחים ממש, רק שהגופים מחולקים". ומובן אשר גוש מלוכד כזה יש בו כדי להביא תועלת עצומה אם רק יתנו לו התנאים המתאימים להתפ[ת]חותו הוא, וכנ"ל לקחת בחשבון אפיו המיוחד, וכהוראת הקב"ה בשעת כיבוש הראשון של ארצנו הק' - מעט מעט גו' עד אשר תפרה ונחלת את הארץ...
בהנוגע לסיור תלמידי ישיבותינו מכאן באה"ק ואשר ירא כ' שהסוכנות תתכחש להעקרון שלה אם לא יבטיחו מראש שהתלמידים המשתתפים בסיור זה ילמדו במשך ביקורם באה"ק ת"ו דוקא בלשון הקדש... בכדי שלא להשאר חייב תשובה בכל זה על השאלה - ותקותי שיסלח לי על בטויים החריפים דלהלן - הרי החילוק דעבודת ליובאוויטש, אף שיש בין תלמידינו אלו הלומדים באידית ואלו הלומדים בל' הקדש, שכל השתדלותנו ועבודתנו הוא לאחדם מבפנים ובפנימיותם, מבלי להתערב על ידי כפי' בהבחירה חפשית שלהם בהנוגע ללשונם ומנהגיהם וכו', ובלבד שלא יהי' היפך התורה, ומובטחים אנו שהתאחדותם הפנימית תביא סוף כל סוף מזוג רצוי, שאז אין חילוק כלל וכלל באיזה שפה שידברו, כיון שתוכן דיבורם אחד יהי'; בה בשעה שלדאבוננו הרי כמה ממגיני השפה משתדלים לכפות איחוד הלשון שבפה ולהגביר את הפירוד שבלבבות שבין האבות והבנים, שבין הדור הצעיר להדור שחנכו וגדלו עד עתה, ומה יועיל לכבודו אם ירביצו ח"ו מכות (בגשמיות או ברוחניות) איש באחיו ובן באביו מתוך קריאות של "הכה תכה" דוקא בלשון התנ"ך ולא בל' אשכנז?
מובן מעצמו שקטע האחרון אינו כתוב כלל בלשון דיפלומטית, כי בא הוא מתוך רגש של כאב, לא על סיום מכתב כבודו, אלא על ההשקפה ותהליך המחשבה ב[ח]וגים מסויי[מ]ים באה"ק ת"ו, שהביאו ליחס הנ"ל.
ובהנוגע לפועל, הנה כמו שכותב כבודו וז"ל: "ברור שאין ברשות מי שהוא להורות לאן לכוון את התלמידים שיבואו למקום תורה בארץ" והחשש שלו שיהיו התלמידים במוסד כזה היוצר גדודים מפולגים ולא מתקיים ה"ויחן" בל' יחיד, הרי בלבב שלם הנני מבטיחו שיהיו במוסד כזה שיחזק האיחוד בין המסיירים והתלמידים הנמצאים באה"ק ת"ו וגם בין תלמידים אלו גופא, והלואי ויתן השי"ת ויבואו ימים שמכל מוסדות החינוך אשר בארץ ישראל יצאו תלמידים וחניכים מאוחדים ביניהם על כל פנים במדה זו שמחדירים האחדות וישנה בתלמידי מוסדות ליובאוויטש, ומקשרת אלו הנמצאים באה"ק ת"ו, צרפת, ארצות הברית, קנדה, אוסטרלי' וכו' וכו'.
בקשתי בסיום מכתבי, שכמו שכתבתי לו בגלוי לב מבלי כחל וסרק, מקוה אני אשר תשובתו תהי' גם כן באופן כזה, כי בטח כוונתנו אחת היא להביא תועלת לאחינו בני ישראל במדה המקסימלית האפשרית, תועלת בגשמיות וברוחניות גם יחד, כי אין מציאות לגשמיות מבלי הרוחניות המקיימו ומחייהו.
בהוקרה ובכבוד, המחכה לבשורות טובות בהנ"ל.