ב"ה, י"א מ"ח, תשט"ו
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מו' חשון, הנה מובן מעצמו שלא באתי בטענה בכלל, ובפרט לבתו תחי', אלא שמסרתי בדבור את צערי על אופן החינוך שפעל שבגיל [כל] כך צעיר מתחילים לחשוב ע"ד תכלית ולא רק לחשוב אלא לשנות סדר החיים והחינוך בתוככי אנ"ש כדי להדמות בהנחות העולם וע"פ פסק רז"ל בתרי תלתא הוי חזקה הנה מכיון שראיתי תנועה זו אצל בתו והן אצל שני בניו - שיחיו - הרי ידוע דשותא דינוקא הוא דאבוה.
מובן ג"כ שלא באתי בצעקה על העבר כי הרי אין צועקין על העבר ולא היתה כוונתי אלא לתקן מכאן ולהבא עכ"פ שלא יציגו את הדגש ששלימות האדם הוא כשיש לו חשבון קרוב וידיעה ברורה במה משתכר (שבאמת הוא היפך מרז"ל אין אדם יודע במה משתכר וידוע בזה ביאור רבנו הזקן שזהו בדוגמא דהעדר הידיעה בביאת משיח עיין באגה"ק סי' כ"ב וכלשון רבנו הזקן הושוו זה לזה והוא גם היפך הכתוב לא לחכמים לחם שפירשו חכמים אפילו בענין הפרנסה. ואף שהתורה אומרת וברכך ה"א בכל אשר תעשה שצריך לעשות כלי הרי מבואר שאין בזה סתירה, ועיין בס' המצות להצ"צ עמוד קו ובלקו"ת כי תצא עה"כ וגלחה את ראשה ועשתה את צפרני'), וכשעכ"פ מכאן ולהבא ירגישו גם בניו שהתכלית שבעולם תלוי בא"ס הבלתי בעל גבול ותכלית והוא ית' מבטיח שאם בחקותי תלכו - הרי אז - ונתתי גשמיכם וגו' הרי אותן השעות שבניו לומדים ואותן המעלות שבו תחפש בההצעות שידברו עמהם יהיו יותר מתאימים לזה שנצרך להם הן בגשמיות והן ברוחניות, והשי"ת יצליחו לראות רוב נחת חסידותי בכל יו"ח מתוך הרחבת הדעת ובריאות הנכונה.
בברכה.