ב"ה, כ"ה מ"ח, תשט"ו
ברוקלין.
שלום וברכה!
... [1]מה יהי' בהנוגע להעסקנות להבא? וכנראה שלאחרי כל "העבודה" ולאחרי כל הענינים שראו במוחש, ות"ל שהיו כמה ענינים בטוב הנראה והנגלה. הרי - בפירוד הלבבות והפוליטיקות הנמבזות לא נגע (ניט אנגערירט) לגמרי. וכל השתדלות רבותינו הק' להמשיך הצלחה בעבודתם, אינה מועילה, לע"ע עכ"פ שיבינו העובדים, אז עס איז דא חסידות אויף דער וועלט, און אז מען דארף דאס מפיץ זיין אפילו חוצה ועאכו"כ בפנים. ועיקר העיקרים - שאין זה רק ענין הכתוב בספרים וצריך להתבונן בו קודם התפלה או בזמנים מיוחדים, נאר - דאס מיינט מען בפועל ממש זיי אליין, אז ניט קוקענדיק אויף דעם וואס ידע אינש בנפשי' מעמדו ומצבו, ועאכו"כ שרבותינו הק' יודעים, הנה בחרו בהם לשלוחים להפיץ זו התורה והדרכותי' בארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.
והמוסר השכל מובן היטב ע"ד מה שנתבאר באגרת הקדש סי' כ"ד, אשר בכמה דורות מזמן מתן תורה ועד ימינו אלה, שבהם היו צדיקים ונשמות גדולות וגבוהות ביותר, ובכ"ז הנה המלך הי' חביון עוזו בחדרי חדרים וכמה שומרים על הפתחים למרות אשר כו"כ מצפים היו לראות עוזו וכבודו. ובדורנו ובזמננו כשעלה ברצונו להתגלות ובחר באנשים מיוחדים שהם יגלו אותו לכל ויראו כבוד מלכותו ויקר תפארת גדולתו, הרי הדוחה בשאט נפש תפקידו זה מפני כבודו המדומה ועניני פוליטיקה בזוי' ועאכו"כ מי שמנצל התפקיד רק לענינים של מחלוקת ופירוד הלבבות, הוא ע"ד - המבואר בתניא סוף פרק כ"ד, כמשל האוחז וכו' הרי כו' יעוין שם.
וכל התירוצים ע"ד לאו אנא כתבי' אלא יהודא חייטא כתבי'. הרי ידוע פתגם כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע אז הקב"ה נארט מען ניט און לייטען נארט מען אויך ניט, ואפשר רק לרמות את עצמו...