ב"ה, י"ט טבת, תשט"ו
ברוקלין.
שלום וברכה!
לאחרי שתיקתו הארוכה נתקבל סו"ס מכתבו מצום העשירי יהפך לששון ולשמחה...
וכיון ששמעתי שפעמיים בשנה יש להגדיל מספר התלמידים ולעשות שינוים לטובה, אקוה שעכ"פ עתה התעסקו בזה במרץ המתאים, והרי ידוע ממרז"ל ממשל דצבי שעורו מתפשט כפי הדרוש לבשרו בהנוגע לארץ הקדושה, וה"ה גם בכגון דא.
ומ"ש אודות התנאים הקשים כו' וכו' הנה ישווה במוחו תנאי ארץ קדושה זו לכמו שהיו לכמה מאות מאחינו ברוסיא, שהעמידו דור של לומדי תורה ומקיימי מצות אף שהי' קשור זה בסכנת מות ממש על כל צעד ושעל, ומה ערך להקישוים עתה לגבי ההם, והאריכות בדבר הפשוט אין בה צורך.
וזהו ג"כ מענה לשאלתו שלו, בענין הפרטי של הדירה, שאינו רואה מוצא איך ישתפר המצב, כי כבר אמור שלכל אחד ואחד ישנה מצוה שבה צריך להיות זהיר טפי, כי היא השער לכל ענינים דתורה ומצות בדרך מל[מ]טלמ"ע, והשער להמשכת כל המצטרך לו ולב"ב בדרך מלמעלה למטה, שבנדון דידי' הוא ענין עבודתו בחינוך על טהרת הקדש במוסד כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נשיא ישראל ומנהיגו העומד ומשמש בקדש ומעורר ר"ר לברכת והצלחת כל אלו העוסקים במוסדותיו, וכשהוא יעשה את שלו בעבודתו הנ"ל מבלי חשבונות תומשך לו הצלחה בעניניו בכלל וגם בענין הנ"ל אף שאין רואה לזה מקום ע"פ חשבון כי מדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה, ויזכהו השי"ת ויצליח שיתחיל בתנועה זו תיכף ויהי' זה מבלי מניעות והעלמות.
בפ"ש כל חבריו שי' לעבודה הק' ובברכת הצלחה בכל הנ"ל.