[יו"ד שבט, תשט"ו]
ביום ההילולא ביחוד יתחזקו באמונתם בהוי' ובמשה עבדו, ואתפשטותי' בעל ההילולא, ובבטחונם אשר אף עתה עומד ומשמש, ומעורר שיומשכו ברכות והצלחה בגשמיות וברוחניות לכל צאן מרעיתו, ושמירת עינא פקיחא דלא ניים[1], וכפסק רבותינו הזקן והאמצעי והצמח צדק[2], לא נכון לעקור משכן מפני המאורע, כי שם דוקא יצוה הוי' את הברכה והרחמים נחלה בלי מצרים.
בברכה המשתתף בהתועדותם.