ב"ה, ט"ו שבט, תשט"ו
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו והפ"ש שקבלתי ע"י בנו... שי' ובטח ימסור לו תוכן השיחה שלנו, בכ"ז לעשות רצונו כפי שכותב וגם מה שמסר בעל פה, הנני בא גם באיזה שורות עכ"פ בקיצור כפי רשיון הזמן, והוא: אחד מהענינים דדורנו זה בו ניכר עד כמה גדול חשך הגלות הכפול ומכופל הוא, אשר למרות המבואר בכמה מקומות ומהם באגרת הקדש לרבנו הזקן בעל התניא - פוסק בנסתר דתורה - והשולחן ערוך - פוסק בנגלה דתורה - סי' כ"ב [קלד] אין אדם יודע במה משתכר, והושווה אי ידיעה זו להעדר הידיעה מלכות בית דוד מתי תחזור, עיי"ש, ובכל זה הרי מגיל רך לפי ערך מתחילים לחפש את תכלית גשמי ומבלבלים כל הענינים והסדרים הדרושים לאשרו של האדם אשרו האמיתי, וכאילו הי' כל אחד ממנו יודע עתידות ובמילא לדעת דוקא כשיסדר אופן החינוך של ב"ב או כשיסדר ענינים שלו באופן מסוים ואז הקב"ה יוכל לפרנסו במשך הזמן, כי זהו הדרך היחידה בשביל הכביכול בהאפשריות להיות זן ומפרנס לכל בחסד וברחמים.
והנה ידוע ציווי הכתוב ברז"ל וברכך ה"א בכל אשר תעשה, אבל לכל עת, והכנה להעשי' צריכה להתחיל קרוב לזמן העשי' וגם אז לא באופן שתבלבל דברים העיקרים והענינים של פלוני ופלוני, ולצערי ככל הדברים האלה הוא בהנוגע לבנו שי' שכנראה זה איזה שנים, הרי מפני איזה סיבות התחיל להתענין מה יהי' התכלית ובאיזה אופן ימצא פרנסתו ונגעה דאגה זו בעומק נפשו ופעלה בפנימיותו "כיווץ" ומפני גודל הדאגה (אף שאפשר שאינו משער הנ"ל בהבנתו והשגתו איך שדואג על זה). הנה מביט על אומנות השחיטה שלמד, וכאילו זהו אופן היחידי שבו תלוי כל עתידו, ומחשבה טמונה זו הביאה גם לאותה התופעה שעלי' מתאונן. וכנ"ל אפשר שבהשגה והבנה גלוים אין זה ברור אפילו בעניני עצמו של בנו שי' אבל לדעתי זהו הענין וזוהי הסיבה.
מובן שאי אפשר בשיחה אחת לשנות כל השקפתו ובפרט שהיא טמונה בלבו עמוק במשך כמה שנים עד שאינו מרגיש עד כמה זהו היפך ממדת הבטחון, ובהתבוננות ישרה ניכר ומוכח שזהו ג"כ היפך האמונה בהשגחה פרטית אשר הקב"ה הוא כל יכול פשיטא שאם הי' בא להבנה זו הרי מפני היראת שמים שבו הי' נלחם נגד השקפתו הנ"ל.
ומפני אי האפשרית לשנות השקפה תומ"י אמרתי לו אף שמכמה טעמים לא רציתי להסביר כל האמור לעיל, שעליו לעשות איזה ענינים, והם: א) להתחיל תיכף בהכנת דרך אחרת לפרנסתו היינו שאפילו בשכלו יהי' מקור לאמר שאפשר לו להתפרנס באופן זה במילא אין עתידו תלוי דוקא באומנות השחיטה וכן שילמוד בישיבה ויודע כבר הלכות טריפות והלכות שחיטה, מה טוב - רבנות, שיתכונן לזה לקבל סמיכה לרבנות. ב) אם תחזור ההופעה דחלישות היד לא ילחם נגד זה להתגבר על החלישות דוקא ברגע זו ממש אלא שלא יתן להופעה זו כל חשיבות ובמילא אינו לוחם גם נגדה, ואם לא ישחיז את הסכין באותה שעה או באותו יום הרי יכול להשחיז למחר או למחרתים. ג) בכדי להוציאו להמצב דחששות וצמצום ובקשת תכלית ולהביאו למרחב, מוכרח הדבר שיהי' לבנו שי' קביעות בלימוד תורת החסידות נשמתא דאורייתא אילנא דחיי ויהי' זה בכל יום ויום. ותקותי חזקה שבאם יעשה ככל הנ"ל, וועט זיך דאס אויסשטיין פון זיך אליין.
ובהנוגע לביקורו אצל רופא, הרי אמרתי לו ג"כ דעתי שאף שמצד עצמו אינו זקוק לזה וכנ"ל, אבל כיון שכבר הרגיל עצמו בביקורים אלו אין מטבע האדם להפסיק בבת אחת אלא להגדיל ההפסק מביקור אחד לחבירו עד שסוף סוף יבטלם כלה, והשי"ת יזכה את כבודו לקבל רוב נחת חסידותי מכל יו"ח שיחיו לאריכות ימים ושנים טובות.
בברכה.