Letter # 3338

י"ב אדר, תשט"ו - מוה"ר נחמי' שי' מאלין

3338 - Unusual Behavior in Lions: A Scholarly Discussion

Previous
0:00/0:00
1x

0.25x

0.5x

0.75x

1x

1.25x

1.5x

1.75x

2x

Next

ב"ה, י"ב אדר, תשט"ו

ברוקלין.

הרה"ג הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מוה"ר נחמי' שי'[1]

שלום וברכה!

...[2]מה שהקשה על הפרישה לטחו"מ סשפ"ט[3] סק"ג דמפרש דארי שטרף ואכל השינוי הוא בזה שטרף, אבל האכילה אח"כ אורחי' הוא - ולדידי' איפכא מסתברא.

הנה אף דמלשון רש"י (ב"ק טז, ב ד"ה והכתיב) משמע קצת דהשינוי הוא בהאכילה, ע"כ אאפ"ל כן מדמשני שם בש"ס בשנמלכה ואכלה ואם השינוי באכילה מאי מהני הא שנמלכה.

וגם הסברא הוא כדעת הפרישה, כי הרי ארי טורף בשביל חוריו ומעונותיו ואוכלם אח"כ - היינו נבלות, אלא שבשעה שרעב אינו מחכה עד שתמות כי הוא מלך בחיות כו' וכמ"ש בפרישה ואם רואים שמכחה[4] ה"ז היפך אורחי'.

גם בשה"ג כתב כהפרישה.

  1. 1 מאלין, וואשינגטון
  2. 2 הנה זה לשון הגמרא ב"ק טז, ב: אמר שמואל: ארי ברה"ר דרס ואכל - פטור. דרס - שלא הרגה אלא מחיים אכלה פטור דאורחיה הוא ושן ברה"ר פטור: טרף ואכל - חייב. טרף - שהרגה ואכלה: חייב - דלאו אורחיה היא ותולדה דקרן הוא ומשלם חצי נזק ברה"ר: דרס ואכל פטור - כיון דאורחיה למידרס, הוה ליה כמו שאכלה פירות וירקות, דהוה ליה שן ברשות הרבים ופטור.  טרף - לאו אורחיה הוא. למימרא דטריפה לאו אורחיה הוא, והכתיב: (נחום ב[1]) אריה טורף בדי גורותיו. בדי גורותיו - די מאכל גורותיו ילדיו אלמא טורף הוא: בשביל גורותיו. ומשני בשביל גורותיו - אורחיה להרוג ולהביא ולהצניע אבל לטרוף ולאכול הוא עצמו כי האי לאו אורחיה: ומחנק ללבאותיו? - בשביל לבאותיו. וקפריך והכתיב ומחנק ללבאותיו - אלמא אורחיה להרוג  ומשני בשביל לבאותיו: וימלא טרף חוריו? - בשביל חוריו. והכתיב וימלא טרף חוריו ומשני בשביל חוריו - אורחיה להרוג ולהביא לחוריו ולהצניע אבל לאכול מיד לאחר הריגה כי הא דשמואל לאו אורחיה הוא: ומעונותיו טריפה? - בשביל מעונותיו.  והתניא: וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק - טרפה בהמה ואכלה בשר. טרפה בהמה - והרגתה ואכלה הבשר: - משלם נזק שלם? משלם נזק שלם - מדמשלמת בחצר הניזק נזק שלם מכלל דאורחיה הוא ותולדה דשן היא וברה"ר ליפטר:  הכא במאי עסקינן שטרפה להניח. להניח - להצניע אורחיה להרוג: הא אכלה קתני? בשנמלכה ואכלה.  מנא ידעינן?  ועוד דשמואל נמי דלמא הכי הוא? אמר רב נחמן בר יצחק: לצדדין קתני: שטרפה להניח או דרסה ואכלה משלמת נזק שלם.
  3. 3 ז"ל הטור שם: וכתב הרמב"ם שכולן חייבין לשלם נזק שלם בכל מיני היזק שיזיקו אבל ר"י פי' דלא בכל מיני היזק קאמר אלא כל אחד מועד בדבר שדרכו בו להזיק כגון הארי לדרוס ולאכול או לטרוף ולהגיח לפיכך באחד מאלו הוא מועד וחייב עליו ברשות הניזק נזק שלם ופטור בר"ה כדין רגל אבל אם טרף ואכלו לאו אורחיה הוא והוה ליה כקרן תמה וחייב חצי נזק בין בר"ה בין ברשות הניזק וזאב ושאר חיות דרכם בטריפה ולזה הן מועדים וחייבין עליו ברשות הניזק נזק שלם ופטור בר"ה אבל בדריסה לאו אורחייהו והוה ליה כקרן תמה
  4. 4 לכאורה צ"ל שמחכה