[י"ח אדר, תשט"ו]
... ובמ"ש אודות חגירת אבנט ([1]) בשעת התפלה - הנה אף שאנ"ש נוהגים בזה לאחרי הנשואין, אבל שכבר (?) נהג מאיזה שתהי', בזה עד עתה, צ"ע למה לו לבטל מנהגו, ואף שמוכרח כנ"ל שלא יהי' בזה בליטות, וביחוד שלא יהי' שונה משאר אנ"ש, והרי יכול לאזור האבנט מתחת לבושו העליון ואם ביטל כבר מנהגו בעבר - הרי עכ"פ צריך להתירו בפני שלושה, וככל מנהג טוב שנהגו בו שלשה פעמים*.
ובשאלתו להטעם להתחיל לחגור אזור לתפלה רק לאחרי הנשואין. הנה אף שלא מצאתי בזה בפירוש, י"ל כיון שזהו מנהג חסידים (עיין האריכות בזה בטוש"ע או"ח סי' צא, ונ"כ), וענינו הכון לקראת אלקיך ישראל, שהוא ע"ד עטיפת טלית - פריסו דמצוה להמשיך עליו מלכותו ית' (עיין תניא ריש פרק מא), מפני הצד השוה שבהנ"ל נוהגים להתחיל בשניהם בתקופה אחת. והוא לאחרי הנשואין, וכמרומז בהנוגע לטלית בקדושין כט, ב[2]. וי"ל עוד טעמים בזה, ואכ"מ.
ולהעיר אשר בכמה מקומות בפולין נהגו לחגור אבנט גם לפני החתונה, וכן מובא המנהג לחגור שתי חגורות (בספר מנחם ציון. הועתק גם בספר טעמי המנהגים חלק שלישי ועיין ג"כ שבת פרק ט"ז משנה ד'**) - אבל שני מנהגים אלו אין אנ"ש נוהגים בהם.
בטח ינצלו ימי הפורים הבע"ל באופן המתאים ובעניני חסידות, ומובנת השייכות בזה ע"ד המבואר בכ"מ בדא"ח ענין הפורים.
*) ראה שער הכולל פמ"א (ער"ה) סק"ג.
**) משם גם מקור למנהג חסידים ללבוש כיפה תחת הכובע. ולהעיר מחולין קלח, א: כיפה כו'[3].