ב"ה א' ניסן, תשט"ו
ברוקלין.
הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מוה"ר משה שי' הכהן[1]
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת השורות שלו, בם כותב אודותו ואודות זוגתו תחי', ואזכירם בעת רצון על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, להמצטרך להם בגשמיות וברוחניות.
תרומתו נדבת לבו, כיון שבאה בהימים שלפני הפסח, הרי נמסרה לענינא דיומא - קמחא דפסחא מעות חטים.
והנה ידוע פתגם הבעש"ט, ששמענוהו כ"פ מכ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר מכל דבר יש ללמוד הוראה בעבודת האדם לקונו שזהו תכלית בריאתו, וכמרז"ל סוף קדושין, אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני.
וכש"כ וק"ו שיש ללמוד את זה מעניני תורה ומצות. ובנדון דידן הרי מנהג ישראל תורה היא, והובא גם בראשונים שלפני הפסח גובין קמחא דפסחא, - היינו עזר לעניים.
וזהו ג"כ ההקדמה להסדר וכנוסח ההגדה שמתחיל בענין כל דכפין ייתי ויכול. והוראה והדגשה מיוחדת בזה, אשר כל ישראל ערבים זה בזה הן בענינים גשמים והן בענינים רוחנים, ואי אפשר להאדם להיות בן חורין ולנהוג דרך חירות בימי הפסח, כדרישת התורה שקוראה לזמן זה זמן חירותנו ובפרט בעת עריכת הסדר, כי אם כאשר עושה כל מה שביכולתו שגם חבירו הישראלי יהי' בן חורין, ופטור וחירות מן הדאגות, ואדרבה צריך להקדים בהנוגע לחבירו קודם שמתחיל בעריכת החירות שלו, ולכן הקדמה לחגיגת זמן חירותנו - הוא הענין דמעות חטים והקדמה פרטית לעריכתה סדר - ההודעה דכל דכפין ייתי ויכול.
ומזה נלמוד ג"כ בהנוגע להנשמה והגוף, אשר אי אפשר שתהי' הנשמה בת חורין, עבד לד' ולא עבדי פרעה, אלא כשהיא משחררת את הגוף גם כן, והגוף ג"כ עבד לד' ולא עבד פרעה, אשר זוהי הוראת הבעש"ט בתורתו הידועה - כי תראה חמור - כאשר תסתכל בעיון טוב בהחומר שלך שהוא הגוף, תראה - שונאך - שהוא שונא את הנשמה המתגעגעת לאלקות ורוחניות, ועוד תראה שהוא - רובץ תחת משאו - שנתן הקב"ה להגוף, שיזדכך ע"י תומ"צ, והגוף מתעצל בקיומם, ואולי יעלה בלבבך - וחדלת מעזוב לו - שיוכל לקיים שליחותו, כי אם תתחיל בסיגופים לשבור את החומריות, הנה לא בזו הדרך ישכון אור התורה, כי אם - עזוב תעזוב עמו - לברר את הגוף ולזככו ולא לשברו בסיגופים.
בברכה לחג הפסח כשר ושמח,