ב"ה, ד' ניסן, תשט"ו
ברוקלין.
שלום וברכה!
... ה) בהנוגע לחלוקת מצה שמורה, ומוסג"פ העתק המכתב - הנה פשוט שגם בשנה זו חל הדבר, כי הרי התורה נצחית היא, ולדאבוננו ולצערנו עדיין ישנם כו"כ אנשים הזקוקים להתעוררות ולתעמולה שאודותה מדובר בהשיחה, ומובן שכל המרבה בסוגי מקבלי השמורה וכל המהדר בשמורה זו כפי האפשרי - ה"ז משובח. וכבר ידועה הבטחת האריז"ל שהנזהר במשהו חמץ במשך ימי הפסח וכו', ומַצות הסדר ובפרט מצה האמצעית - הרי היא העיקר בזה, כי ה"ז דאורייתא גם בזמן הזה, ונקראת מיכלא דמהימנותא ומיכלא דאסוותא שמחזקת האמונה בתוככי כאו"א מבני ישראל.
ו) במ"ש אודות השאלות השונות שיש לו בהנוגע לעיקרי דתינו ובאיזה אופן יש להוכיח אותם ע"פ שכל אנושי. הנה ישנם כמה ספרים ומאמרים נדפסים בזה, ולפלא שאינו מזכיר אפילו אחד מהם, ומובן שקשה להאריך במכתב ולכפול אותם הדברים הנדפסים זה רבות בשנים, ובכ"ז כדי שלא תשאר שאלתו מבלי מענה כלל אציין נקודות עכ"פ.
א) היודעים מציאות ה' באופן חיובי או שלילי:
מענה:
מובן ופשוט שיודעים זה גם באופן חיובי, וההוכחה בזה היא - א) כמו כשרואים ספר נדפס בעל מאות דפים, הנה פשוט בעיני הרואה שיש בית דפוס שמה סידרו כל האותיות באופן שמבארים ענינים של שכל וכו', אבל לא שנשפך דיו ובמקרה בעלמא הרי טפות הדיו נסתדרו על מאות דפים בצורה של אותיות מבארות כמה דברים. והוא הדין - אלא שכ"פ ככה, כשרואים חתיכת עץ ואבן וכיו"ב ויודעים אח"כ מסידור האַטאמים שבה שהם לא במספר של מאות ואלפים אלא של ביליוני ביליונים, וכולם מסודרים באופן מפליא ומתאים לחוקים קבועים ומדויקים עד הקצה האחרון, וכמבואר בארוכה עד"ז בחובת הלבבות, בכוזרי וכו'. וראה ג"כ ספר החקירה לאדמו"ר הצמח צדק. ב) כמו שהאדם יודע מציאות הנפשות, בראותו חיות שבבע"ח וכיו"ב.
ב) מהו ההכרח שהתורה היא מסיני, אם רק מפני הקבלה, הרי זוהי ג"כ הראי' של שאר דתות - להבדיל בין קדש לטומאה.
מענה:
לפלא שכנראה לא קרא הנדפס עד"ז בחוברת שבועות של המל"ח, ב"טאקס און טיילס" וכו', שהחילוק בהנ"ל הוא חילוק עיקרי, שכמו שאפשר שאיש אחד הטעה בני דורו, או שאפילו איזה אנשים יחד התדברו והטעו בני דורם, או שאפילו חוג אחד של אנשים הטעו בני דורם מפני שהי' להם איזה טעם משותף לכולם שרצו להטעות בני דורם. וזהו נוגע לכל הדתות - של הנוצרים, הישמעלים, אנשי הודו וכו' שהתחלת הדת היא שאיש אחד אמר לאחדים מתלמידיו אשר נגלו אליו האלקים ומסר לו מצות והוראות חוקים וגזירות. כן הוא בכל הדתות שבעולם מבלי יוצא מן הכלל, לבד דתנו ותורתנו הוא - שיודעים אנו אודותם מהדורות שלפנינו, שאלו מבני ישראל בדורנו זה, שמעו זה מאלו שבדור שלפנינו, וכן דור אחר דור עד הדור שעמדו אצל הר סיני, אשר שש מאות אלף אנשים מבני עשרים עד ששים ונוסף עליהם איזה מיליונים של צעירים מגיל זה וזקנים מגיל זה נשים וערב רב שמעו כולם בבת אחת: אנכי ה' אלקיך וגו' לא ע"י ממוצע אלא מפי הגבורה, ובשש מאות אלף רגלי וכל הנ"ל היו אנשים מסוגים שונים, עמי הארץ וחכמים מלומדים, עשירים ועניים כו' וכו', וכולם שמעו בנוסח אחד דברים אחדים, ומסרו זה בנוסח אחד לבניהם ובניהם לבני בניהם עד לדורנו זה. ובודאי ידוע שכל הרעפארמער והקאנסערוואַטיבים - התחילו רק איזה עשיריות שנים, ועד אז הנה, אף שהיו יחידים אפיקורסים, אבל מיליונים ומיליונים אמרו אותם הדברים באותו הנוסח כו', ובמשך כל חיי עם ישראל לא הי' אף רגע אחד שלא תמסר מסורה זו ע"י מאות אלפים אנשים ונשים בבת אחת, ואין אף ענין אחד בכל העולם כולו שיש עליו עדות נאמנה כ"כ כמו הענין דמתן תורה.
ג) מהו הטעם שאין אנו יכולים לשנות תקנות חז"ל.
מענה:
ובהקדמה דוגמא מחכמת החשבון - בימינו אלה מיוסדה היא על יסודות שהיו ידועים ונרשמו בספר עוד בימי היונים הראשונים אוקליד וכו', ואף שספרי חכמה זו שלהם קטנים הם בהרבה מהספרים בימינו, זהו מפני שעל יסוד הכללים וע"פ הדרכים שנעתקו מחכמים הנ"ל, הולכים מענין לענין ומהמצאה להמצאה, אלא שכיון שזהו ע"פ הדרכים שהתוו הם וע"פ הכללים שכללו הם, הרי כבר נכלל זה בדבריהם. ולהבדיל בין קדש לחול, הוא עד"ז בתורתנו הק', שניתנו כללים והוראות איך להשתמש בכללים אלו ואיך להביא מהם מסקנות חדשות, וכל זה ניתן במעמד הר סיני וכו' לכמה מיליונים אנשים בבת אחת, ובמשך הזמן החכמים שבכל דור ודור הרי על יסוד כללים אלו, או בלשון המורגל, מדות שהורה נדרשת בהם, הלכו בדרכים שהתורה אמרה שזהו הדרך האמיתי ובאו לכמה מסקנות, או בלשון המורגל - לכמה דינים והוראות. ואף שדינים אלו אמרם תנא פלוני אמורא וגאון, הרי נכלל כל זה באותם היסודות הכללים והדרכים שקבל משה רבנו מנותן התורה בעצמו. ומזה מובן ופשוט, שאם רוצים לפתור איזה שאלה שנתחדשה בזמן זה, וכמו שאלה הקשורה בעלעקטרי וכיו"ב, ורוצים לפותרה ברוח התורה, וכמו שפתרו הרבנים שבדורות שלפנינו, צריך ללכת בדרכי התורה וכללי', ואחד הכללים בזה שאין בית-דין יכול לבטל דברי בי"ד חבירו אלא אם כן גדול ממנו כו', היינו שגם זה הוא כלל מנותן התורה, כמו שישנו ג"כ כלל שאחרי רבים להטות באותו הבי"ד גופא, אם היו בי"ד של אנשים ההולכים בדרכי התורה בלימודם זה.
ד) מה ששואלים אם יש קדושה באותיות, ואם זה כתוב בשו"ע:
הנה זהו כתוב בספר עוד קודם להשו"ע, והוא בגמרא שבת ק"ד ע"א, ובכמה מקומות בזהר הק' ובתיקוני זהר, וה"ה לנקודות (ת"ז תי' ה', כא, עי' ז"ח בתיקונים).
והנה כל הנ"ל הוא פשוט ומובן ביותר, ומה שיש מערערים על זה (און מען דינגט זיך), הוא רק מפני שזהו המוצא היחידי שלהם לתרץ לעצמם איך עוברים על מצות תורתנו תורת חיים, והרי מתביישים לומר שגדול כח התאוה שאינם יכולים לעמוד נגדה, ובמילא רוצה להסביר ולהסיר הקולר מצוארו ולהטיל ספק בעצם הדבר, ובכלל - הנה צריך לדעת ברור בזה, שאחת משתי אלה, או שמאמינים בתורה מן השמים ואז מוכרח הפסק שהובא ברמב"ם שכל האומר תורה כולה מן השמים חוץ מאות אחד ה"ז היפך יסוד האמונה, ובאם אין רוצה לקבל הוראות התורה הרי באופן אוטומַטי מטיל ספק הוא גם באנכי ה"א שבתורה שבכתב. ואותם שמאמינים שהשי"ת הוא הבורא עולם - ביום הכפורים ובשעת אמירת יזכור בבית הכנסת, משא"כ בכל השנה ובימות החול, ה"ז היפך השכל הבריא, ומי שמאמין בזה לתומו, מקומו בבית החולים לחולי הרוח, ר"ל, אלא שכנ"ל כמה אנשים שאין רצונם להלחם נגד היצר שלהם ומנסים לתרץ עי"ז העבירות שעושים.
והשי"ת יצליחו להיות שליח טוב, שעל ידו תומשך האמונה האמיתית בבני קהלתו, ובפרט בהימים ערב מיכלא דמהימנותא ומיכלא דאסוותא המחזקים את האמונה הפשוטה והטהורה אצל כל אחד ואחת מישראל, וע"פ מרז"ל אשר התינוק (בשכל) משאכל מאכל דגן (וכמבואר בדא"ח שזהו - מצה) קורא לאביו - אבינו שבשמים.
בברכה לחג פסח כשר ושמח.