ב"ה, כ"ח ניסן, תשט"ו
ברוקלין.
כבוד משתתפי בלימוד שיעור הגמרא בבית הכנסת צמח צדק נוסח האר"י פה ניו יארק, ובפרט לומדי השיעור הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ עוסקים בצ"צ מוה"ר יחזקאל ומוה"ר גרשון
ד' עליהם יחיו
שלום וברכה!
בנועם קבלתי מכתבם מודיע אשר בש"ק הבע"ל ראש לחדש זיו, מסיימים מסכת ראש השנה. ויהי רצון, בנוסח המקובל והמסורתי, שכשם שמסיימים מסכת זו כן יעזרם הש"י להתחיל מסכתות וספרים אחרים ולסיימם ללמוד וללמד לשמור לעשות ולקיים וכו', ויהי' הלימוד מתוך הרחבת הדעת, ובאופן שבלימוד התורה יורגש נותן התורה, וכמבואר בכ"מ במאמרי תורת החסידות פנימיות התורה נשמתא דאורייתא.
ומענינא דיומא בסיום המסכת:
פוטר הי' רבן גמליאל אפילו עם שבשדות ולא מיבעיא הני דקיימי הכא, אדרבה הני אניסי הני לא אניסי, דתני כו' עם שאחורי הכהנים אינן בכלל ברכה אלא כו' לא פטר רבן גמליאל אלא עם שבשדות וכו'.
ויש להסביר הקס"ד וגם המסקנא, דענין התפלה ושליח צבור המתפללים המוציא אותם - היינו בקשת צרכי האדם והיורד לפני התיבה הוא שלוחם, שלכן לכאורה פשוט, וע"פ מרז"ל, דזכין לאדם אפילו שלא בפניו, ולא מיבעיא ועאכו"כ כשיש להמזכה איזה קשר עם אותו שכוונתו לזכותו. וזהו טעם הקס"ד אשר הש"ץ פוטר אפילו עם שבשדות אף שאין ביניהם כל קשר, כי הרי זכין לאדם שלא בפניו, ולא מיבעיא הני דקיימי הכא - שהמזכה נמצא על יד מקבל הזכות.
ומקשה על זה דיש סברא להיפך, אדרבה, הני אניסי הני לא אניסי, והוא ע"פ הידוע דאף דמזכין לאדם שלא בפניו, אבל אין מזכין לו בעל כרחו, וכיון דלא אניס ואעפ"כ לא סידר תפלתו, ה"ז מעין בעל כרחו. אבל כיון שאינו בע"כ ממש, ורק שניכר שאינו מחשיב את ענין התפלה, רק בדומה לבעל כרחו, הנה מביא ראי' לחזק דבריו וסברתו זו, ובמכש"כ וק"ו.
ובהקדם החילוק דברכת כהנים ותפלה, שהתפלה תלוי' באדם, שהרי היא שהוא מתחנן ומבקש, ומובן שכפי שמכין את עצמו לזה - יהי' ג"כ מילוי שאלתו, משא"כ ברכת כהנים שהכהנים מברכים בשליחותו של מקום ובציוויו, וכמ"ש כה תברכו וגו', וכתפלת כהנים לאחר נשיאת כפים, עשינו מה שגזרת עלינו. ומזה מובן שהכנת האדם אינו נוגע בזה, כי היד ד' תקצר גם מבלי שיכין האדם א"ע לכך, ואעפ"כ הנה תני דעם שאחורי הכהנים אינם בכלל הברכה, זאת אומרת - שאע"פ שהברכה באה מהקב"ה, הכנה במקצת צ"ל גם מצד המתברך, לכה"פ שיעמוד פנים כנגד פנים, שזהו מורה על הקירוב הדעת להענין, ולא באופן אחר, ואם בברכה הבאה מלמעלה כך, ואין הכהנים יכולים לזכות אותם העומדים מאחוריהם כיון דלא אניסי בזה, הרי עאכו"כ שהדין כן הוא בתפלה שעיקרה הכנת האדם לעבודתו - וכמ"ש ולעבדו בכל לבבכם - איזהו עבודה שבלב זו תפלה (תענית ב' א) ולכן המסקנא דלא פטר רבן גמליאל אלא עם שבשדות כו'.
ומזה מובן ג"כ הנעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן - דכללות התורה וגם בכל חלק מסויים ממנה. שכמו שבסיום המסכת משתוים שני הקצוות, הברכה הבאה מלמעלה במתנת חנם, ומילוי צרכי האדם התלוי בעבודתו ויגיעתו, כי תורה אחת היא לנו - שכל עניני' כלולים זה מזה. הנה כמו שהוא בעבודה בנפש - כן הוא גם בזמן. שישנו שני סוגים, וכתחלת המסכת - ששני סוגים בראשי שנים, אותם שבאים מלמעלה מבלי עבודת האדם, וכמו אחד בתשרי שהוא מהתחלת הבריאה, ואחד בניסן שנקבע ביציאת מצרים שבזכות האמונה וכו' נגאלו כו' (משא"כ שאר ראשי השנים התלוים בטבע הבריאה). וגם שני סוגים אלו כלולים זה מזה, כי באחד בתשרי ר"ה להמלכת ממה"מ הקב"ה - שמלכותא דארעא שר"ה שלה הוא באחד בניסן - הוא כעין (ומשתלשל) ממלכותא דרקיע.
בכבוד ובברכה שירבה השי"ת ויגדיל מספר המשתתפים בהשיעורים ויאדיר את הלימוד וכמ"ש יגדיל תורה ויאדיר.