ב"ה, תפארת שבתפארת תשט"ו
ברוקלין, נ.י.
להמשתתפים באסיפת היסוד של צעירי אגודת חב"ד,
אשר בניו יארק,
ד' עליהם יחיו
שלום וברכה!
בנועם קבלתי הפ"כ מאסיפתם הראשונה, אשר, תיכף לאחר ההתועדות דשבת מברכין חדש זיו, התחילו להתעסק בענין גדול הערך דארגון - מתאים להוראת נשיאינו הק', אשר התכלית של התועדות היא - שתומשך ההתעוררות ותפעול במעשה בפועל. וכמובן גם מכמה ענינים שבתורה, שאין צריך להיות הפסק בין ההתעוררות להתחלת הפעולה עכ"פ. ולמדים זה גם מהרגל דאזלינן מיני' - חג הפסח - תיכף בהתחלת עניניו - בדיקת חמץ - שאין להפסיק בין הברכה, שהברכה היא ההתעוררות והמשכה מלמעלה, ופעולת הבדיקה עצמה. ומזה מובן ג"כ, שאי אפשר להסתפק בהפעולות של האסיפה לבד, שהרי הכוונה היא להמשיך הפעולות גם חוצה.
ובמה ששואלים אודות תכנית עבודתם ופעולותיהם - לפלא השאלה והספק בזה, שהרי נתפרטו הענינים בכמה שיחות ובכמה מההתועדויות. ובפרט שאגודת צעירי חב"ד באה"ק ת"ו פעילה זה איזה שנים, וכמדובר בעת ההתועדות הנ"ל - עליהם ללמוד - מהמעלות שלהם וכו'.
בכל זה, למלא בקשתם, אבוא, על כל פנים באיזה נקודות, בקיצור:
בכלל עבודת האדם, אתם קרויים אדם, הוא ענין הכיבוש. וכדבר המשנה (סוף קדושין) אני נבראתי לשמש את קוני, והשימוש - מובן שתכליתו הוא תכלית בריאת העולם, שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים. וצריך לכבוש את התחתונים, היינו העולם גדול בכלל והעולם קטן זה האדם בפרט, שיהיו ראויים להיות לו ית' דירה ולעשותם דירה בפועל ממש.
מזה מובן, שהעבודה ועבודתם בפרט מתחלקת לשתים: עבודה עם הזולת ועבודה בעצמו. והן שתים שהן ארבע: העבודה עם הזולת שבזולת והפנימיות שבהזולת, והעבודה עם הפנימיות שבעצמו ועם הזולת שבעצמו. וכוונתי בזה, בהנוגע לעצמם ולפנימיותם -
מעדת חסידי חב"ד הם, ועבודתם בפנימיות - בעניני חסידות, החזקת והרחבת שיעורי לימוד תורת החסידות - פנימיות התורה - והליכה בדרכי' והנהגותי', וההתלהבות וחיות בתומ"צ בכלל. וזהו נוסף על החזקת והרחבת שיעורי למוד תורת הנגלה ודיוק בקיום המצות. כמו כן בהעבודה עם הזולת: בהנוגע להנגלה שלו - השפעה עליו בלימוד התורה ובקיום המצות. ובהנוגע להפנימיות שלו - להודיעו וללמדו באר היטיב, תשים לפניהם, עניני תורת החסידות הדרכותי' והנהגותי', ולהסבירו אשר בימינו אלו מצוה לגלות אלו הענינים, וכל אחד מישראל מחוייב בהם, ועל ידי זה דוקא יפקון ישראל מבי גלותא ברחמים ויזכו לקיום היעוד כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, ונאמר והי' אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם.
וכבר ידוע אשר כל הנ"ל צריך להיות מיוסד על אהבת ישראל, ולכן צריך להשתדל עם כל אחד ואחת מישראל מבלי הבט על מצבו העכשוי, כי בודאי ישתפר, וכהבטחת היוצר יחד לבם אשר בלתי ידח ממנו נדח.
מיוסד על אהבת השם, שלכן צריך לקרב את כל אחד ואחת מישראל לאהבתו ית' (ונכלל בה גם דחילו).
ומיוסד על אהבת התורה, שלכן צריך להחדיר לימוד התורה בכל מקום ומקום.
בתור דוגמא נוספת לעבודה עם הזולת, יש לציין: חזרת מאמרי דא"ח בבתי כנסיות, הקישור עם תלמידי הישיבות בכלל ולימוד תורת החסידות עמהם בפרט, הקישור עם תלמידי ישיבות תומכי תמימים ותלמידי ישיבות אחרות - לאחר שיצאו מכותלי הישיבה, הפצת ספרים ומאמרים הנדפסים מתורת נשיאינו הק', וכיו"ב.
כמה מפעולות אלו נעשות הן מכבר, באופנים שונים, על ידי אנ"ש, ועל צעירי אגו"ח לסייע גם בחיזוק אלו הדברים והרחבתם הן בכמות והן באיכות, ושיהיו באופן מסודר, שאז תהי' גם התועלת במילואה יותר.
סימן כל דבר חי הוא - צמיחתו גידולו והתפתחותו, וגם בכחות עצמו - ולא רק ע"י התעוררות תמידית הנשפעת עליו. וכן הוא גם בנוגע לעבודתם - אשר העבודה עצמה תביא ותמציא נקודות חדשות לפעולה, ויתעוררו מזמן לזמן בהוספה, ולא רק בהענינים שעד עתה, אלא גם בסוגי עבודה חדשים.
* * *
מובן אשר באמת לאמיתו, וככתוב בראש המכתב, כל הנ"ל הוא מתפקידו של כל אחד מישראל, וכידוע פתגם רבנו הזקן (בעל התניא - פוסק בנסתר דתורה - והשלחן ערוך - פוסק בנגלה דתורה) אשר החסידות היא חלקו ונחלתו של כל אחד ואחת מישראל, ומזמן לזמן מתרבה הדעה את הוי', וכספור רז"ל, כד יהא קריב ליומי משיחא אפילו רביי' דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא, עד אשר, סוף סוף, כולם ידעו אותי - אלא שאלו שזכו וכבר עוסקים הם בפועל בתורת החסידות - פנימיות התורה הדרכותי' ומנהגי' - עליהם במיוחד מוטלת העבודה הק' להכשיר הלבבות ולהפיץ המעיינות בתוככי כל בני ובנות ישראל עד שיפוצו גם כן חוצה. וכל אלו אשר תוספת כח בהם ומרץ ועדיין המגע והקישור שלהם בעניני עולם הזה - קלוש הוא, הנה לפום גמלא שיחנא, וחלקם בעבודה זו גדול יותר.
ולכן הנוער והצעירים, אשר שתי תכונות אלו בהם: תוספות מרץ וכח ומיעוט יותר בהשייכות לעניני העולם הזה, עליהם לקחת חלק בראש בכל פרטי עבודה זו, (ע"פ הוראת זקנים, וכיודע מרז"ל בענין סתירת זקנים, ועאכו"כ - בנין זקנים).
ומובטחים העובדים, בפסק בי"ד של מעלה, אשר בגלל המסירת נפש של מייסד תורת החסידות חב"ד הוא רבנו הזקן, הרי בכל ענין של תורה יראת שמים ומדות טובות תהי' ידם על העליונה.
בברכת הצלחה בעבודתם בקדש ומתוך שמחה אמיתית.
מ. שניאורסאהן