ב"ה, כ' תמוז, תשט"ו
ברוקלין.
הרה"ג והרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ
מוה"ר שניאור זלמן שי'[1]
שלום וברכה!
מכתבי ליום הולדתו בודאי נתקבל בעתו.
והנה בטח פונים אליו בשאלה איך להתנהג כשמאיזה טעם האשה יראה להתעבר, ואף שכמה משו"ת מהאונגרין מחמירים בזה, אבל בכמה מקרים - עיי"ש, לא כן הוא דעת כ"ק אדמו"ר הצ"צ בשו"ת אבן העזר סימן פ"ט שמיקל בכמה אופנים ואפי' בהנחת מוך וכיו"ב קודם התשמיש, אם יש הוראה מרופא בזה.
ומאחר שעיקר הענין בזה הוא בהנוגע להשמר מעון הידוע, הנה אם הנשאל מורה לפרישות, הרי ברובא דרובא ובעוה"ר בדורנו זה אפשר עוד יותר - מביא לשז"ל ר"ל, היינו היפך הכוונה של המחמירים בזה. ואף שלולא הי' כל היתר בדבר - הרי אין ברירה, אבל בהיות שו"ת הנ"ל לנגד עינינו, לפע"ד אין להחמיר שהרופא יאמר בפה מלא דוקא - שזהו סכנה ממש וכו'. ובפרט שבדורנו חלוש זה הנה הפרישות עושה רושם על הניערווין ועל הבריאות בכלל, הן של הבעל והן של האשה.
ואם יסבירו להרופא אשר לא כמצרים העברים ואפילו אלו הנכשלים בהוצאת שז"ל, הנה לאח"ז מתחרטים ובאים למרירות ועוד יותר לעצבות וכו' וכו', ואין ידוע התוצאות הסופיות מזה, בטח יאמר דעתו בדברים חמורים יותר.
ולכן י"ל שהמיקל בהוראה בזה למרות חומר הענין מצ"ע וכמבואר בנגלה ובחסידות, הרי לא לבד שלא הפסיד להשואל, כיון שבלא"ה הי' ע"פ רוב השואל עובר, אלא שבאופן אחר הגרוע יותר (גם מצד שאין בזה מעצור והגבלה מאדם שני, משא"כ בהנחת מוך שאין הדבר תלוי רק בו, וכמה ימים בלתי טהורים בינתיים וכו') אלא שעוד יועיל בבריאות בגשמיות וגם בבריאות ברוחניות, ולדכוותי' בודאי יספיק הנ"ל.
בברכה.