ב"ה, כ"א תמוז, תשט"ו
ברוקלין.
הרה"ג והרה"ח אי"א נו"נ צנמ"ס וכו' מוהרש"י שי'[1]
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מט"ו תמוז.
ת"ח על הבשו"ט אשר הנתוח אצל בנו שי' הי' בהצלחה, ואזכירו בעת רצון על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע לרפו"ק[2], און אז עס זאל גיין פון גוט צו נאך בעסער.
לפלא שאין כותב אודות תוכן ההתועדות דימי הגאולה, ובפרט - בהנוגע להחלטות ממשיות. וכבר ידוע אשר ענין דב"ט אינו דוקא כשמדברים ע"ד ענינם בטלים, אלא כאשר הדבור שענינו ותכליתו דברים שבמעשה - נשאר בעולם הדבור ולא ניכר הרושם בהנוגע לפו"מ.
בת"ח הנני מאשר קבלת הספר סיפורי חסידים[3]. וכדרכי ונשען על מרז"ל אטו אנא לא ידענא דשפיר קאמינא כו', באתי בשולי הגליון באיזה הערות. ואתו הסליחה.
בודאי קבל מכתבי מענה על מכתביו הקודמים, ואחכה לידיעות טובות בהכתוב בו.
בכבוד וברכה,
מ. שניאורסאהן
נ.ב. הערות כלליות.
א) בדורנו מבולבל זה, הנה ככל שיש להבהיר הענינים ולהוסיף דיוק, מועיל הוא ביותר. ואם על אתר ובהוה אינה ניכרת כ"כ הנחיצות בזה, הרי אפשר שבמקום אחר ועכ"פ בעתיד הקרוב יתברר ההכרח. וה"ה בהנוגע לאוסף סיפורים ע"ד נשיאי ישראל שבכל הזמנים ובכל המקומות - יש להעיר, אם בשולי הגליון או עכ"פ בסוף הספר, מקורו של כל סיפור והעיקר - הסַמכות שלו. ואם בהנוגע לכל נשיאי ישראל הדברים אמורים, עאכו"כ לנשיאי תנועת החסידות, אשר ידיעות שאינן מדוייקות ולפעמים ענינים מזויפים במטרה בלתי רצוי' - הביאו נזק רב להפצת תורת החסידות והחדרת הדרכותי' ומנהגי' לחוגים יותר רחבים. וכיון שכנראה מהשורות האחרונות שבספר, ובכלל משני העמודים מראה מקום המקורות, ובידעי אהבת הסדר של כת"ר שי' - נרשם אצלו מקור כל ספור וסיפור אשר בספרו, כדאי שעכ"פ ידפיס עתה מראה מקום מקור כל סיפור - בעלים בפ"ע - שעכ"פ יתקן את האמור במדה חשובה אם לא בשלימותו. ומה טוב אם אפשר, לצרף לזה גם שורות אחדות ע"ד ערך הסמכות של קובצי הסיפורים השונים וכן המסַפרים השונים - שכידוע יש בזה שני הקצוות, היינו בעלי סמכות בתכלית ולהיפך, ורובם נמצאים בין שני הקצוות. - מובן שאפשר להוציא קובץ סיפורים כהנ"ל אפילו אין יודעים סַמכות הסיפורים, כיון שעכ"פ משקיף מהלך הרוח של חסידים או יו"ח, וכידוע המאמר "אויב די מעשה איז ניט אמת, האט עס אבער געקענט זיין אמת". אבל לפי מצבו של כת"ר בתוככי אנ"ש - קרוב לודאי שיסמכו על סיפוריו כאילו בדקם ומצאם נאמנים, ובפרט כשנדפסים בספר, ולכן נחוצה בזה מסירת מודעה מפורשת.
ב) בהמשך להנ"ל - בכלל ישנם סיפורי חסידים המעוררים תמהון, ומסקנת חלק מהשומעים הוא, שבודאי איש פלוני - שאודותו הסיפור - עשה היפך הדין או עכ"פ היפך הלפנים משה"ד. וזה פועל גם על יחסם בכלל לנושאי תורת החסידות ולתורת החסידות עצמה, בה בשעה שע"י שינוי קטן באיזה ביטויים אשר בהסיפור, סרה כל התמי'. וכיון דרובא דרובא של הסיפורים עברו דרך כמה צנורות, ודאי הוא אשר הביטוים אינם מדוייקים כ"כ. ובפרט - בהעתק מלשון ללשון.
ואביא שתי דוגמאות:
א) סיפור ש"א עמוד ש"ט ואילך[4]. שהוא בסתירה לכל ענין של המגידים[6]. ובמילא כמה באים למסקנא שאלו שהשתמשו במגידים וכיו"ב - לא שמו לב ולא רצו להדר להיות עמלים בתורה וכו'.
האמת אודה שגם אני נתקשיתי זה מזמן בענין זה, עד ששמעתי סיפור מכ"ק מו"ח אדמו"ר בשם הצ"צ, שאמר אשר בנערותו רצה אדמו"ר הזקן ליתן לו במתנה ידיעות בתורה, וענה בסגנון הסיפור הנ"ל, שתורה צריכה לבוא ע"י יגיעה ולכן רוצה ללמוד בעצמו ולהתייגע, אבל כעבור זמן נתחרט על שלא קבל המתנה, ומילתא בטעמא - שהרי הי' יכול לעמול ולהתעמק בלימוד התורה גם לאחר שידע כבר מה שנתנו לו במתנה, כי הרי התורה ארוכה מארץ מדה, והי' בידו הָא והָא, ידיעה יותר רחבה וגם העמל שבתורה.
ב) סיפור שי"ג[5]: אשר הרה"צ ר' משולם זוסיא ציוה לחפור הקבר ולחפש שם כו' - שקשה להַצדיק הוראה זו ע"פ שו"ע, משא"כ בשינוי קטן, שהדברים לאו דוקא בהקבר אלא בסביבות שלו או בד' אמות שלו, סרה כל התמי'. ובודאי בהשתלשלות כל הסיפורים לא דייקו כ"כ שזה הקבר ממש - וכפי שיפרשו הקורא בספר.[7]
דא"ג - מובא בסיפור זה כי הדבר מפורש בירושלמי, ואתענין לדעת אם ידוע לו גם מקומו. ות"ח מראש.
* * *
בהנוגע להמעות שהשלישו לטובת בתו הבכירה של ... שיחיו - נכון הי', לדעתי, להשלישם בקרן בטוח דגמ"ח לעניני הכנסת כלה - באה"ק ת"ו, או כאן - עד שתשתדך ותצטרך להם.
האם מתעסקים בהו"ל של כת"י מהרא"י[8] ז"ל ריוולין?
אולי כמובן, מבלי שימנע זה להנ"ל - יו"ל יו"ח שי' תיכף ספרו אוהלי יוסף[9], שכבר עשיריות בשנים שאזל מן השוק, והו"ל ע"י צילום יכולה להעשות בקוצר זמן. והרי זה עתה נמלאו תשעים שנה לפטירתו. ובודאי יוכלו לצרף רשימת ראשי פרקים מימי חייו, הוריו, יו"ח, הכת"י שבעזבונו, נסיעותיו לליובאוויטש וכו'.