ב"ה, כ"ד תמוז, תשט"ו
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מכ' תמוז, בו כותב אודות מדת העצלות ושואל מהו העצה לזה. - הנה ילמוד בעיון תניא ריש פרק מ"א עכ"פ עד התיבות לפני המלך (שם עמוד ב') וידע זה בע"פ, ומזמן לזמן יעבור על זה אם בדבור או עכ"פ במחשבה, וכשיתבונן אפילו בפירוש הפשוט של שורות אלו יספיק זה לגרש העצלות כלה.
ומ"ש שיש אומרים שלוקח מחסידות רק החיצוניות ולא הפנימיות, הנה מובן שגם זה טוב מאשר לא לקחת גם החיצוניות, והוא ע"ד האמור במסכת מנחות פרק ח' משנה ה' השלישי שבראשון הוא שוה להראשון שבשלישי, ובפרט שכיון שמכיר שעדיין לא לקח הפנימיות הרי בודאי לא ינוח ולא ישקוט ויתייגע ביגיעת נפש ויגיעת בשר לנגוע גם בפנימיות ו[א]ח"כ עד שיהי' סו"ס יותר מנגיעה בעלמא, והעצה לזה הוא הלימוד בשופי והנהגה בהדרכת תורת החסידות מבלי לחכות עד שיוכל להסביר לעצמו או עד שתהי' הנחה (אפּלייג) טובה אצלו בזה.
לפלא שאלתו אם ילמוד תניא עם אברכים ובחורים, כי באם יש לו הזדמנות להפיץ המעינות חוצה הרי מהו הספק, וצריך להזדרז בזה כמרז"ל חטוף ואכול חטוף ושתה ואם לא עכשיו אימתי, ואם בצדקה גשמית אמרו שנעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה עאכו"כ בצדקה גשמיות ורוחניות גם יחד.
בברכה לבשו"ט בכל הנ"ל,
בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א
מזכיר
נ.ב.
לפלא שאינו מזכיר ע"ד ההתועדויות דימי חג הגאולה י"ב וי"ג תמוז, גאולתנו ופדות נפשנו, ומה שנתוסף לו עי"ז בהימים שלאחרי ההתועדות, ובטח ימלא בהקדם בהזדמנות הקרובה.