ב"ה, כ"ה תמוז, תשט"ו
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מכ"ד תמוז, במ"ש אשר רואה שינוי בשנה זו בהנוגע לנסיעתם לנאות דשא.
הנה יש מקום לומר שתלוי זה מפני ההתחלה בכנוס ד... אשר ההשגחה עליונה זיכתה גם אותו בהשליחות לארגן הדבר ולאחר ימים ספורים הניח הדבר באמצע (אפשר צ"ל - בתחלתו) בשביל להקדים הנסיעה לנאות דשא, ומובן שלא זוהי הדרך לבריאות הגוף ע"ח בריאות הנשמה, ובפרט לאחרי שאמרתי להם בהיותם בחדרי, אשר אין להתרשם ממה שלא יהי' ריבוי גדול של משתתפים כיון שזהו בפעם הראשונה וישמש התחלה, שמזה עצמו מובן ג"כ שע"ז קאי מאמר נשיאנו הק' אז ווי מען שטעלט זיך אוועק אזוי גייט דאס, ואם לאחר ב' ג' ימים עלה בדעתו שטוב יותר לנסוע אל ההרים מלהתעסק בעסקו זה, הנה מה יהי' לאחר ההתחלה כשיתיישן הדבר?
מובן ופשוט שהתירוץ בכל זה מן המוכן, אשר פב"פ לא עזר להם ופב"פ לא סייע בידם, וענין פלוני לא הי' מן המוכן כו', אבל במה דברים אמורים שתירוצים מסוג זה מתאימים כשהדיבור בענין שמוכרחים לצאת ידי חובתם, ובמילא נעשה הכרוז בקול גדול חזו דאתאי, ואם לא הי' בשעת מעשה קהל רב שימחאו כף ויאמרו לו ישר חילו כו' הרי כבר עשה המוטל עליו, ואין לשום אדם טענה עליו, אבל אם מביטים על הענין כמו שהוא, היינו שזהו ענין של לימוד תורת הנגלה ותורת החסידות, שלא לבד "שכל העולמות בטלים לגבי דקדוק אחד מן התורה" (ומובן שבכלל העולם נכנס גם ארצוה"ב ועניני'), הנה אפילו חפצי שמים לא ישוו בה, שאז לא הי' נחפז בזריזות גדולה ביותר "לגמור" הדבר, ובמילא לא הי' היצה"ר ממציא תירוצים ואמתלאות, ובמילא גם הי' הענין דנאות דשא בא בעתו ובזמנו מתוקן הן בעניני הגוף והן בעניני הנשמה.
מובן ופשוט שאין מתפקידי להיות מגיד מוסר (והראי' שלא עוררתי אותו ע"ד כל הנ"ל גם לאחר שנודעתי עד"ז של הכנוס ו"משך" זמנו), אבל כיון שהזכיר במכתבו ענין הקאנטרי, הרי מוכרחני לגלות השקפתי כפי שאני רואה את הענין, ואתו הסליחה.
מובן ופשוט ג"כ שכיון שכבר נעשה ההיזק ואין צועקין על העבר, הנה יה"ר שעכ"פ מכאן ולהבא יהי' שהותם שלו ושל ב"ב שיחיו בנאות דשא בהצלחה הן בגשמיות והן ברוחניות, ויזכירו את כולם על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.
בברכה,
בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א
מזכיר