(משא"כ לגירסת הע"י[2] וגירסה אחת במכות יא, א[3]. וי"ל דדחה רש"י גירסאות אלו מפני מרז"ל באבות - הנ"ל).
1הַלוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד אוֹ הֲלָכָה אֶחָת אוֹ פָּסוּק אֶחָד אוֹ דִבּוּר אֶחָד אוֹ אֲפִילוּ אוֹת אֶחָת, צָרִיךְ לִנְהָג בּוֹ כָּבוֹד, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתוֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבָד, קְרָאוֹ רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ, מזה מוכרח שלמדו רק שני דברים כביאור רבינו עובדיה מברטנורא מלמדנו בשם המדרש מהם אותם שני דברים שלמד דוד מאחיתופל: "לפי שמצאו אחיתופל לדוד שהיה יושב יחידי ועוסק בתורה, אמר לו למה אתה לומד יחידי? והלא כבר נאמר (ירמיה נ) חרב אל הבדים ונואלו - חרב על תלמידי חכמים שיושבין בד בבד ועוסקין בתורה וכו'. שוב פעם אחרת מצאו שהיה נכנס לבית מדרשו בקומה זקופה, אמר לו, והלא כבר נאמר (ויקרא י"ט) ומקדשי תיראו, שצריך לו לאדם ליכנס שם במורא כדי שתהא אימת שמים עליו, וכן הוא אומר (תהלים נ"ה) בבית אלוהים נהלך ברגש, לשון אימה ופחד. ויש אומרים שהיה נכנס לבית מדרש יחידי, ואמר לו, בבית אלהים נהלך ברגש כתיב, שחייב אדם ליכנס שם בקבוץ עם, לפי שנאמר ברב עם הדרת מלך". לפי ביאור זה, באמרו "וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי, אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי, אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ" (תהילים נ"ה, יד-טו). במילים פשוטות: דוד אומר לאחיתופל שהוא למד ממנו על על מעלת הלימוד בחברותא, ועל מעלת הענווה או על ערכה של תפילה בציבור.