ב"ה, ד' אלול, תשט"ו
ברוקלין.
הוו"ח אי"א נו"נ כו' מו"ה שמואל יהודה שי'[1]
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מכ"ד מנ"א עם המסוגר בו (התמונות וביאורם מוחזרות לו בפ"ע ונשלח בטוח).
בכלל בהנוגע לתמונת האותיות וכיו"ב, הרי זה ענין שמקבלים אותו מפה אל פה ועל ידי ציורים, אבל קשה לבאר הפרטים בכתב. ולכן יחפש באה"ק ת"ו מבין אנ"ש הבקיאים בהנ"ל. ואפשר גם אלו שכותב אודותם יש לסמוך עליהם - אם קבלו זה במסורה ממומחים וסופרים מובהקים. שבודאי יכול לברר זה. ומהם יוודע הפרטים.
מה שכותב אודות הסברא להביא מנהגי חב"ד מהקונטרסים כשידפיס הספר בהוצאה לאור, הנה מוכרח שבכל מנהג ומנהג יורה המקור (הקונטרס והחוברת ממנו נלקח) ושיהי' בהגהה מדוייקת ביותר.
מ"ש בענין תפילין דשמו"ר וראב"ד. הנה דעת השימושא רבא הוא בשלשה, בהנוגע להתגין (ריב"ם שנייטוך[2]) בהנוגע להשיעור אצבעים על אצבעים, בהנחת הפרשיות מימין המניח. ומזה מובן שתפילין המדוייקים בדוקא אפילו באחד הנ"ל יש לקרותם בשם תפילין דשמו"ר. אבל פשוט בכמה מקומות דלשמו"ר צריך להיות מימין המניח וכדעת הראב"ד. עיין שו"ת רמ"ע מפאנו, מצת שימורים, עמק המלך, מעין החכמה להאריז"ל - וכמו שהאריך בכל זה במשמרת שלום סי' ד' במהדורא בתרא יעוין שם. ושם הביא ג"כ מהלשון בפע"ח שהחולקים רוצים להשען משם. ומביא שם ג"כ התפארת שמואל שמזכיר במכתבו. וראה ג"כ בספר מאסף לכל המחנות ריש סי' ל"ד ס"ק ג' וס"ק ט'. אבל אין ראי' להנ"ל - (דלשמו"ר הוא מימין המניח) - מזה, שהרי אפשר לתייג ולעשות תפילין רש"י אצבעים על אצבעים ויצאו ג"כ לשמו"ר, וע"כ צ"ל דיש עוד חילוק בין רש"י, כי יש טעם ע"פ הסוד בהנחת תפילין דרש"י, ואכ"מ.
בהנוגע לחוליות הציצית, הנה ידוע מנהגנו לעשות ג' ג' א' ואח"כ ב' ג' ג' וכו' בכדי לצרף הב' להא' כמובן. ומה שהביא משער הכוונות וכו' - אינו מובן מהו ההוכחה מלשונם שאין לו שייכות לכל הנ"ל.
איני יודע אם יש מומחה לזה בירושת"ו, אבל בספר טעמי המנהגים דעד עתה לא הובא השייך לזה מספרי חב"ד, שלא היו מצויים אז במחנו וכדאי למלאות החסרון גדול זה עתה אם רק באפשרי, והרי הובטחנו אשר יפוצו המעינות חוצה.
בברכת כתיבה וחתימה טובה.
מ. שניאורסאהן
להערתו בפי' הבעש"ט (הובא בכש"ט ח"ב לד, ע"ד) בהיא אמרה סולת, דלרש"י היא אמרה קמח (ב"מ פז, א) - כבר ציין בס' בעש"ט שמדובר בזה בס' מאיר נתיבים ח"ב ובחי' בכו"ש[3] שבספר תבו"ש[4].