ב"ה, י"ד אלול, תשט"ו
ברוקלין.
הוו"ח אי"א נו"נ מלאכתו מלאכת שמים
מו"ה צבי ליב שי' הלוי[1]
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מד' אלול ... מ"ש אודות מנין השיטין בתפילין ומנהג הספרדים* בזה[2]. הנה במנהגי כל מדינה ומדינה ישנם שני סוגים. מנהג בדיוק באופן כך דוקא, או שהמנהג הוא העדר מנהג, היינו שכל אחד כרצונו עושה ואין בזה קביעות. ומובן אשר בסוג הראשון הנה יש להניח להם במנהג אבותיהם, ורק כשבאה התעוררות מצדם הנה יש להתייעץ בכל פעם ופעם איך ומה לעשות, אבל בנוגע לסוג השני, הרי בדרכי נועם ובדרכי שלום יש להנהיג מנהג המקובל אצלינו כיון שגם לדידהו אין בזה כל סתירה, וה"ה למנין השיטין כפי שכותב.
במ"ש אודות הנהגתו ביו"ט שני הבע"ל, הרי כיון שהוא וכל ב"ב שיחי' נמצאים בחו"ל, איני רואה בזה מקום לספק, ויחוג את המועדים הבאים לקראתנו לשלום ביום הראשון וביום השני.
נהניתי ממ"ש אשר לימודיו מתקדמים ואשר משתדל להשפיע על התל' גם בענינים שבאופן ישר אינו מקצוע לימודו עמהם, והרי סוכ"ס כל ענינים מטרתם אחת והוא קב"ע מלכות שמים שלימה ובפרט ע"פ המבואר שכל המצות כלולים זו מזו.
מוסג"פ לקוט אלול, אשר בטח יזכה בתוכנו את הרבים וזכות הרבים תלוי בו.
בברכת הצלחה בעבודתו בקדש ולכתיבה וחתימה טובה.
*) ועצ"ע במה שכותב שאין מקפידין בזה ורובם - בתש"י - ו' שיטין, שהרי הוא היפך מש"כ המחבר סל"ה (ולית מאן דפליג) עכ"פ לכתחילה[3], והחמירו בזה בכתהאריז"ל וע"פ נוהגין הספרדים כידוע. ואולי מנהג טועה נזדמן לו. וא"כ פשיטא דיש להנהיג ז' שיטין. וכנ"ל.