Letter # 3782

ח"י אלול, תשט"ו

During Elul, meet with your mashpi'im for guidence.

Mashpi'im possess much tradition and experience. Study Derech Chayim of the Mitteler Rebbe. It is incorrect to assert that someone who goes to the mikvah but does not have kavannah it doesent count. While kavannah is an important aspect, the act itself is very important.

Previous
0:00/0:00
1x

0.25x

0.5x

0.75x

1x

1.25x

1.5x

1.75x

2x

Next

ב"ה, ח"י אלול, תשט"ו

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מיו"ד לחדש הרחמים, בו שואל:

א) אופני העבודה המיוחדים לימים אלו.

והנה מובן אשר עבודה בכלל ועבודת התשובה בפרט היא לפי מהותו ואופיו של כל אחד ואחד, ואין שייך לקבוע בזה כללים כמסמרות. ובכלל - הנה ישתדל להפגש איזה פעמים עם המשפיעים דא"ח באה"ק ת"ו, והם יורוהו על פי הנסיון שלהם במאות תלמידים ואברכים, נוסף על המסורה שבידם מהמשפיעים שלהם. ומספרי החסידות מתאימים לזמן זה ביחוד - הוא כידוע ספר דרך החיים לאדמו"ר האמצעי אף שכנ"ל, ובלשון רבנו הזקן בהקדמתו לספר התניא, הנה ראי' וקריאה בספרים אינו דומה לשמיעה מפא"פ כי אין שכל אדם זה מתפעל ומתעורר ממה שמתפעל ומתעורר שכל חבירו, עיי"ש. וכבר ידוע מרז"ל, וקנה לך חבר.

ב) במ"ש אודות הטבילה במקוה, ומצטט שמי שהוא אמר שהליכת פב"פ למקוה אינה מעלה, כי היא בגדר מלומדה.

הנה הוא היפך הדין, וי"ל שגם טועה בדבר משנה כפשוטה (עיין חגיגה יח, ע"ב ושם. חולין לא, א. שו"ע יו"ד סו"ס קצח). אף שבודאי מעלה גדולה כשמכוונים, וכהלשון בסידור דרוש כוונת המקוה: ולא די במעשה הטבילה עצמה בלתי כוונה ביטול רוחני, עיי"ש.

ג) במ"ש אודות שייכות טבילה במקוה (לפני) להתפלה, יעוין בסידור שם. ויש להסבירה גם ע"פ נגלה, ע"פ דברי הרשב"א - הובא במגן אברהם ריש סי' ד' - אשר האדם בקומו בבקר הוא ככהן המתכונן לעבודה, והרי אין נכנסים לעבודה אלא בטבילה תחלה. וג"ז דבר משנה הוא (יומא ל, א).

אף שלא קבעו זה חובה, כמו שלא קבעו גדולה מזו - טבילת עזרא - מפני שאין כח בצבור לעמוד בה. וכלשון הרמב"ם פרק ד' מהלכות תפילה, ועיין ג"כ לקו"ת לרבנו הזקן פ' תבא סוף ע"א בדף מג.

ד) מ"ש אודות התועדות, אשר לא הלגימה כשלעצמה המכוון בזה.

הנה פשוט הדבר. והכוונה בהתועדות בכדי להתעורר לתורה ומצות מתוך חיות ושמחה ומרירות יחדיו, אלא שרואים במוחש האמור בדרז"ל גדולה לגימה שמקרבת (אף שנזקקים לזהירות בזה, כמובן). והוא מובן ג"כ, ומה במדת פורעניות גזרו רז"ל על יינם משום שסו"ס יקבל אמונתו (שבת יז, ב), עאכו"כ במדה טובה, שעובדים עי"ז יחד לא-ל אחד באהבה וביראה ובידיעת השם, שכל זה בא ע"י לימוד פנימיות התורה דוקא, וכמרומז ברמב"ם הלכות יסוה"ת ריש פרק ב': ואיך יבוא האדם לאהבתו ויראתו, וכו', ובחובת הלבבות שער היחוד, וכלשון רבנו הזקן בקונטרס אחרון בתניא קנ"ו ע"ב: ידיעת המציאות מההשתלשלות היא ג"כ מצוה רמה ונשאה ואדרבה עולה על כולנה כמ"ש וידעת היום כו' דע את אלקי אביך כו' ומביאה ללב שלם כו' שהוא העיקר. ויה"ר שיתבונן בכל הנ"ל כדבעי, והעיקר שיפעלו הדברים בנוגע לפועל, הוא לימוד תורת החסידות והליכה בהדרכותי' ומנהגי'.

בברכה לבשו"ט בכל האמור לעיל ולכתיבה וחתימה טובה.

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א
מזכיר

אחדים מחבריו בני ישיבתו שואלים ע"ד הנ"ל - ואם יודיע תוכן הנ"ל באופן המתאים לא יתקשו הם באותם הענינים עצמם.